בלוג

כיצד הציל הרב שפירא זצ"ל את חברון

סיפור אחד מהווה דוגמא לגדלותו ומנהיגותו של ר' אברום זצ"ל, גבורתו והבנתו את המציאות הציבורית והפוליטית. צירוף תכונות אלו יושם מול המזימות לגרש את יהודי חברון או חלקם בשנת תשנ"ד, והרב זצ"ל זכה להיות בעל חלק מרכזי במניעת המעשה הנפשע.

11.11.15, 12:04 | נועם ארנון | 120 צפיות

על גדולתו של הרב שפירא זצ"ל בתורה, בחינוך ובהנהגה נכתב – ועוד יכתב – רבות. זכיתי ללמוד ב"מרכז הרב" לפני כשלשים שנה, כשעדיין היו עמנו הרב צבי יהודה, הרב שפירא, הרב ישראלי- זצ"ל   ולטעום משהוא מגדלותם. סיפור אחד מהווה דוגמא לגדלותו ומנהיגותו של ר' אברום זצ"ל, גבורתו והבנתו את המציאות הציבורית והפוליטית. צירוף תכונות אלו יושם מול המזימות לגרש את יהודי חברון או חלקם בשנת תשנ"ד, והרב זצ"ל זכה להיות בעל חלק מרכזי במניעת המעשה הנפשע.
כזכור, בחודשי חורף 1994 הלך המתח באזור חברון וגבר. התרעות "חמות" על פיגוע גדול שמתכנן החמאס הושמעו בתכיפות וקיבלו אישור מהדרג הבכיר ביותר: בי' באדר תשנ"ד (21.2.94) זומנו בדחיפות ראשי וחברי המועצות בקרית ארבע והר חברון לישיבה עם מפקד איו"ש, אלוף שאול מופז (שלימים מונה לרמטכ"ל), ועם מח"ט חברון, אל"מ מאיר קליפי. נציגי צה"ל הזהירו כי עומד להתבצע פיגוע רצחני גדול בחברון. היהודים נדרשו לנהוג במשנה זהירות, ולא לצאת מקרית ארבע במשך ימים מספר ללא צורך הכרחי. אזהרה מעין זו, בבהילות כזו ומדרג בכיר כזה, לא ניתנה לפני כן מעולם. נציגי הציבור ביקשו מהקצינים להטיל עוצר על חברון, אך נענו שאין סיכוי שהדרג המדיני יאשר צעד כזה באוירת ה"שלום" שהשתררה בעקבות הסכם אוסלו.
בין משתתפי מפגש החירום היה גם הרופא האחראי על מערך הרפואה הצבאי באזור, ד"ר ברוך גולדשטיין. הוא הצטווה להכין מערכות חירום לטיפול בעשרות נפגעים. ערביי חברון המשיכו בהכנות לפיגוע הגדול: בעיר הופצו כרוזים מטעם ה"חמאס", הקוראים לתושבים להתכונן לעוצר ממושך ולהצטייד במזון. הידיעות הגיעו לתקשורת הישראלית. בעיתון "ידיעות אחרונות" שהופיע ב -25.2.94, בוקר חג פורים (שנכתב והודפס בלילה הקודם) נכתב: "מבוקשי עז א-דין אל קאסם הודיע לתושבי העיר באמצעות כרוזים, הודעות ברמקול וכתובות על קירות לאגור מזון לקראת עוצר ממושך, בשל כוונתם לבצע פיגוע גדול". ההסתה גברה גם במערת המכפלה. בערב פורים החרישו זעקות "אטבח אל יהוד" את קריאת המגילה, אך החיילים במקום נותרו חסרי אונים. הרופא ברוך גולדשטייין, שנכח במקום, יצא ממערת המכפלה באמצע קריאת המגילה. למחרת, בבוקר חג הפורים, עם שחר, נכנס ד"ר ברוך גולדשטיין, לבוש מדי קצין בדרגת סרן, לאולם יצחק במערת המכפלה. לפתע נשמעו מהאולם צרורות ירי ממושכים. החיילים שחשו למקום מצאו בו את גופותיהם של 29 ערבים, וכן את גופתו של ד"ר גולדשטיין.
האירוע גרם לתדהמה, הלם וזעזוע עולמי. באורח מוזר, בראש המגנים עמדו אלו שזה עתה התחבקו וחתמו על הסכמים עם ראשי הטרור הערבי, וקיימו קשרים חמים עם רוצחים. יהודי חברון, למרות שלא היו מעורבים כלל באירוע, הוצגו כאשמים. סדרת הפיגועים ורציחות יהודים שקדמה לאירוע - הושכחה. חוגי השמאל ניצלו את ההזדמנות להסית נגד כל יהודי חברון, והתרכזו בניצול האירוע להשגת שאיפתם הנושנה: גירוש יהודי חברון וחיסול היישוב. אבירי המוסר של השמאל החלו לדגול לפתע בענישה קולקטיבית, חיסול יישוב יהודי וגירוש עשרות משפחות עקב מעשה של יחיד. מאמרי שטנה והסתה הופצו בכל כלי התקשורת. הלחץ המסיבי והמאורגן, שאליו הצטרפה התקשורת בארץ ובעולם, אכן הועיל: ע"פ פרסומים מאותה תקופה, בכ"ג באדר תשנ"ד (6.3.94) הושג רוב בממשלה בעד פינוי מתיישבי חברון.

 
 ברגע מכריע זו חלה תפנית. השם "חברון" עורר נימים נסתרים במעמקי הנפש של יהודים רבים. כל מי שגדל משחר ילדותו על סיפורי האבות, כל מי שחש בשורשי זהותו היהודית את עיר האבות והאמהות, כל בעל מצפון שסירב לגולל חורבן על חפים מפשע, כל מי שסירב להעניק לאויב האכזר שוחד נפשע, כל מי שהבין כי ללא עבר וזהות אין לעם ישראל עתיד וקיום – כל אלו קמו, התעוררו, הצהירו ונאבקו: את חברון לא ניתן! חברון – מאז ולתמיד!
מי שסימן את הכיוון היה ר' אברום זצ"ל. "איחוד הרבנים למען עם ישראל וארץ ישראל" בראשותו קיים כינוס בקרית ארבע, בו השתתפו חשובי הרבנים מהציונות הדתית. בכינוס הוברר הפסק כי פינוי חברון וגרוש יהודיה אסור לחלוטין. בסיום הכינוס המתינו עיתונאים כדי לדווח על ההחלטות. כתב רשת ב', גיל ליטמן, הופנה ע"י מאיר אינדור לר' אברום, כדי לשמוע מה פסקו הרבנים. ר' אברום לא היסס: הוא הודיע בקולו כי הוא יפסוק לחיילים לסרב פקודה, אם יצטוו לעשות מעשה נפשע זה.
גיל ליטמן דיווח מייד על ההחלטה; היא שודרה ב'קול ישראל' והכתה גלים. ראש הממשלה הבין לפתע כי מול תכנית הגירוש עומדת חזית אחידה, מוסרית ואיתנה, ובראשה הרבנים הדגולים ביותר. הוא עיכב את ביצוע ההחלטה, והיא נדחתה עד להורדתה מסדר היום.
פסק דומה פסק הרב הראשי לישראל לשעבר, הרב שלמה גורן זצ"ל: "עלינו להתנגד תוך מסירות נפש ליזמה הנפשעת של פינוי חברון. עלינו למסור את נפשותינו נגד מזימה זדונית זו של ממשלת ישראל הנשענת על רוב ערבי, ולהיות מוכנים ליהרג ולא לאפשר את חורבה של חברון". פסקי ההלכה הכה גלים. הן הציבור והן הממשלה הבינו כי חברון היא בבת עינו של העם היהודי, וכל נגיעה בה תגרום לזעזוע שאין לשער את תוצאותיו. זמן קצר לאחר מכן, בג' בניסן (15.3.94), התקיימה בכיכר מלכי ישראל בתל אביב "הפגנת הרוב היהודי" נגד פינוי חברון. רבבות מילאו את כיכר מלכי ישראל בתל אביב והצהירו - "שומרים על עיר האבות – כולנו חברון!". ראשי המחנה הלאומי, רבנים ואנשי רוח, פוליטיקאים ואנשי ציבור התייצבו לצד עשרות אלפי אזרחים לימין חברון והעבירו מסר ברור: אם תתקבל החלטה על ביצוע הפינוי, ההפגנה הזו היא רק ההתחלה.
העמידה האיתנה יצרה מומנטום. הסטיקר "חברון-מאז ולתמיד" נפוץ בכל הארץ. בחול המועד פסח נערכה עצרת המונית בקרית ארבע בהשתתפות עשרות אלפי אנשים. חברי הכנסת מהליכוד, כולל אריאל שרון ובנימין נתניהו, ורוב חברי הכנסת מהמחנה הלאומי- ציוני התאחדו בהצהרה: "אם תגעו בחברון – אנחנו נהיה שם!". גזרת הפינוי בוטלה. מי שהיה מנכ"ל משרד החוץ וראש צוות המו"מ עם אש"ף, אורי סביר, גילה בספרו כי רבין דחה את פינוי חברון מחשש לתגובה הציבורית.
ר' אברום עמד באומץ על דעתו גם מול לחצים כבדים. סגן שר הבטחון, מוטה גור, נשלח אליו מספר פעמים כדי שישנה את דעתו, אך ללא הועיל. בסופו של דבר כששמע ר' אברום כי גזרת הפינוי בוטלה הוא הגיב בחיוך – "נו, לשמוע להלכה זה גם משתלם..."
 
תמונה 
"Reb avrum" מאת דורון גלבוע-דאום - דורון גלבוע-דאום. מתפרסם לפי רישיון CC BY-SA 3.0 דרך ויקיפדיה - https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Reb_avrum.JPG#/me...
אין תגובות