בלוג

דברי פתיחה למושב "מיעוטים בעד ריבונות ישראלית" בכנס הריבונות הרביעי בירושלים

ואנו אומרים - להסתכל למציאות בעיניים, ולהוביל את התהליך ברצינות ובאחריות. אנו קוראים די לכיבוש. שנת היובל היא השנה הראויה להחלת ריבונות ישראלית על ארץ ישראל.

16.2.17, 14:39 | נעם ארנון | 155 צפיות

ב"ה
ב- ט"ז שבט תשעז, 12.2.17, התקיים "כנס הריבונות הרביעי" שנערך ע"י תנועת "נשים בירוק" בראשות נדיה מטר ויהודית קצובר. 
הוזמנתי להנחות את המושב שדן בנושא "מיעוטים בעד ריבונות ישראלית", בו השתפו מספר מנהיגים ערבים בכירים, ביניהם  - השייח אבו חליל תמימי, חאג' אשראף ג'עברי, מר ג'ונתן חורי וגב' אנט חסכייה. להלן הדברים שאמרתי בפתיחת המושב:

בשנת 1996, כאשר דובר על "הסכם חברון", הגיעו משלחות רבות של כל מנהיגי חברון, תושביה, חוגי המסחר והתעשיה, ועוד ועוד, לכל המכרים והגורמים הישראלים וביקשו למנוע את האסון, ולא להביא את אש"פ לחברון. לצערנו תחנוניהם לא נשמעו, וממשלת ישראל מסרה את חברון, כמו את כל ערי יש"ע, לידי אש"פ. לאחר למעלה מ - 2000 הרוגים ועשרות אלפי פצועים, התוצאות הרות האסון ברורות כיום לכל. הרשות הפלשטנית שישראל יצרה במו ידיה היא כיום האויב המסוכן ביותר בזירה המדינית הבינלאומית והיא אחד הגורמים המובילים  בתחומי ההסתה והטרור.

אך אוסלו לא היה רק נטישת חבלי מולדת והפקרת הביטחון: הוא היה גם הפקרתם ונטישתם של אנשים רבים, בני ברית שעברו התעללות סבל ורצח מאנשי אש"פ. לבגידה הזאת היה מחיר: הנסיגה בשנים 94-96 גררה טרור זוועתי, כמו שלהפקרת בני בריתנו בלבנון בשנת 2000 היה מחיר כבד של טרור נורא בשנים 2001-2003.

השמאל הפקיר בציניות את זכויות האדם של הערבים ומסר אותן לידי כנופיות טרור. הסיסמה השקרית  "בלי בגץ ובלי בצלם" זרעה הזיות ואשליות, אך מעבר לכל היא לא מוסרית ולא אנושית. מי שדואג לזכויות האדם זה הימין. אנחנו אלו שדואגים ברצינות לזכויות האדם של הערבים ביו"ש.

ידידינו הגיבורים שבאו לכאן הם מנהיגים ערבים מוסלמים ונוצרים שבאו לכאן לומר – זו הדרך הטובה ביותר עבורם ועבור בני עמיהם. הם מנהיגים אותנטיים, לא אנשי ארגונים מושחתים ומיובאים. כמוהם יש מנהיגים, ראשי חמולות, שבטים וקהילות שרוצים לקדם את עמיהם, בדרך היחידה האפשרית, תוך נאמנות לעם ישראל ומדינת ישראל.  אנחנו מבטיחים לידידנו ואחינו – לא נבגוד בכם. אנו לא כמו הסמאל.

הסמאל ממשיך לנסות ולפזר אשליות, אך היום ברור לכולם: אי אפשר לחלק שטח ברוחב של 70 ק"מ לשתי מדינות, אי אפשר לגרש חצי מיליון יהודים ושני מיליון ערבים, אי אפשר להביא את חמאס ודאע"ש לפאתי נתב"ג כפר סבא ונתניה. המציאות ברורה לכולם. ברור לכולם שנסיגה מיו"ש תביא מיליוני פליטים מסוריה, ירדן, לבנון  ועיראק לשערי תל אביב, לחורבן בטחוני, אקולוגי, אנושי, מוסרי ומדיני.

ואנו אומרים  - להסתכל למציאות בעיניים, ולהוביל את התהליך ברצינות ובאחריות. אנו קוראים די לכיבוש. שנת היובל היא השנה הראויה להחלת ריבונות ישראלית על ארץ ישראל.

ריבונות היא אחריות. אחריות על השטח, על כל מה שנמצא בו, כולל כמובן על בני האדם. לבני האדם מגיעות זכויות אדם, ואלו יוענקו להם עם הריבונות. תושבות אין פירושה אזרחות. לא נכפה אזרחות. מבקשי אזרחות יצטרכו להוכיח שהם ראויים לה. כאן מדובר על זכויות אדם, זכויות תושב, כולל בריאות, חינוך מים, תנועה, עבודה ועוד. ראוי לצטט כאן את המיוחס ללבן גוריון:  לערבים כל הזכויות בארץ ישראל, אף זכות על ארץ ישראל.

גישתנו היא הגישה המציאותית היחידה. התברר שצדקנו לאורך כל הדרך. הסמאל טעה והטעה, ואני מקווה, אך לא בטוח, שבשוגג. אוסלו הוא הולכת שולל, עוול, מוסרי, בטחוני ולאומי. כיום הסמאל ממשיך לתמוך בהקמת מדינת טרור גזענית, מדינת יודנריין פלשטנית, ישות חשוכה, אלימה ומושחתת, והם מעיזים לדבר על זכויות אדם?
לצערנו ממשלת ישראל ממשיכה לתמוך ולעודד את כנופיות הטרור. אנו קוראים לממשלה לשנות כיוון ולחזור לשפיות לציונות ולמוסר.

כאן נמצא העתיד, השלום, הצדק, וזכויות האדם. ארץ ישראל היא יחידה אחד, גיאוגרפית היסטורית, ובתוכה מיעוטים הראויים לכל הכבוד והזכויות, פרט לזכות להילחם או להרוס את המדינה.

זה הבטחון, זה המוסר, זה הצדק, ואינשאללה זה גם השלום.
 
אין תגובות