חדשות

האדמו"ר מערלוי זצ"ל - ידיד חברון

יחסו לתושבי חברון ראוי לציון מיוחד. האדמו"ר נתן לנו הרגשה קבועה של "עמו אנוכי בצרה". במשך שנים היה מגיע בקביעות בעשרת ימי תשובה למערת המכפלה. כל ביקור כזה היה חגיגה מרגשת. אחרי תפילות במערת המכפלה, האדמו"ר זצ"ל היה עורך "טיש שוקולד", והיה מעניק לתושבי חברון דברי חיזוק ועידוד. לדבריו, בלי יושבי חברון, לא ניתן היה להגיע למערת המכפלה. הוא העריך מאד את הרב משה לוינגר זצ"ל ואת פעילי חברון, הרב הלל הורביץ וברוך מרזל.

23.2.16, 12:19

ב"ה
היישוב היהודי בחברון אבל על הסתלקותו של אדמו"ר מערלוי זצ"ל, מגדולי תומכי חברון
 
האדמו"ר זצ"ל היה אחד מגדולי התומכים של חברון ושל ארץ ישראל. הוא כאב על כל ויתור בארץ ישראל; לדבריו, כפי שכיום ברור לכל, הוכח כי כל מו"מ וכל ויתור בארץ ישראל מביא לסכנת פיגועים וטרור. הוא ביקר פעמים רבות בחברון והביע את אהבתו לתושבי וילדי היישוב.

 
לפני מספר ימים איבד העולם היהודי את אחד מגדולי מנהיגיו, זקן האדמורי"ם, הרב יוחנן סופר זצ"ל.
על האדמו"ר נכתב רבות – על צדקתו וידיעותיו, על מנהיגותו ומידותיו, על מפעלו הכביר בשיקום החסידות אחרי השואה והפיכתה לאחת הקהילות והתחסדויות החשובות בארץ ובעולם.
 
יחסו לתושבי חברון ראוי לציון מיוחד. האדמו"ר נתן לנו הרגשה קבועה של "עמו אנוכי בצרה". במשך שנים היה מגיע בקביעות בעשרת ימי תשובה למערת המכפלה. כל ביקור כזה היה חגיגה מרגשת. אחרי תפילות במערת המכפלה, האדמו"ר זצ"ל היה עורך "טיש שוקולד", והיה מעניק לתושבי חברון דברי חיזוק ועידוד. לדבריו, בלי יושבי חברון, לא ניתן היה להגיע למערת המכפלה. הוא העריך מאד את הרב משה לוינגר זצ"ל ואת פעילי חברון, הרב הלל הורביץ וברוך מרזל.

 
לאדמו"ר היה קשר מיוחד עם ילדי "תלמוד תורה" במערת המכפלה. הדבר החשוב בעולם, כך אמר, זו התפילה והלימוד של הילדים כל יום כל השנה במערת המכפלה; זה מה שמחזיק את העולם! וכדרכו, הוא לא הסתפק בדיבורים אלא פעל וביקש מאנשים שהכיר לתרום ולעזור. 
ילדי תלמוד התורה הגיעו כל שנה אל האדמו"ר.  הוא התייחס אליהם כאב רחום. הוא בחן אותם, נתן לכל אחד ברכה, אבל לא שכח שאלו ילדים, וכל אחד קיבל גם שוקולד.
 
האדמו"ר היה מגדולי הלוחמים על ארץ ישראל. הוא ראה במלחמה זו את המשך דרכו של סבו הגדול - החתם סופר זצ"ל. ופעל בנושא זה מתוך אהבת ישראל גדולה. הוא נלחם בחירוף נפש נגד הסכם חברון, נגד ההתנתקות, נגד הסכם וואי ונגד מסירת אבו דיס למחבלים. למרות שכל חייו היו מוקדשים ללימוד תורה בשקידה, לצורך מאבקים אלו על עניינים שראה בהם אסון וסכנה, הוא הגיע מספר פעמים לרב עובדיה יוסף זצ"ל, איתו היה לו קשר מיוחד, ולרב אלישיב זצ"ל, ולא נח ולא שקט עד שפעל את פעולתו. בחכמה גדולה מצא מסילות לאנשי ימין ולאנשי שמאל - ולכל אחד דיבר בשפתו. אחרי כל אירוע בחברון ובסביבה, הגבאים היו מתקשרים בשמו: האדמו"ר שואל - הכל בסדר? מה אפשר לעזור?

 
הסתלקותו משאירה חלל גדול במנהיגות הרבנית. אישים בסדר גודל כזה הם נדירים ויחידים בדורם. כולנו תפילה שאורו וקדושתו, כמו גם אהבתו ומלחמתו למען חברון וארץ ישראל, יאירו גם בעתיד.
 
 
אין תגובות