סדרת התקפות הטרור בחצי השנה האחרונה מעמידות את מערכות הביטחון הישראליות, למרות המאמצים וההשקעה הרבה, במבוכה ובחוסר אונים. רוב התוקפים הן צעירים לא מאורגנים, המשתמשים באמצעים פרימיטיביים, ואין אפשרות לאתר אותם או את שולחיהם לפני מעשה. הממשלה מאשימה את "ההסתה" מצד הרשות הפלסטינית, אך בו זמנית היא מתחזקת אותה, מממנת אותה וממשיכה ב"שיתוף פעולה בטחוני", שמשמעותו – להטיל על אותה רשות חלק מהאחריות לביטחון אזרחי ישראל. צמתים מועדים כמו צומת גוש עציון הפכו ליעד מבוצר וממוגן, אך מיגון זה אינו יכול לעצור מפגע בודד שמחליט לקחת סכין ולצאת למשימת רצח, גם כאשר סיכוייו לצאת חי מהאירוע שואפים לאפס. המוות אינו מרתיע את הסוג הזה של המחבלים, ואולי אפילו מעודד אותם ומדרבן אותם לזכות במעמד מכובד של "שאהיד" ולהזרים הון למשפחתם. וכמובן, שמאסר בתנאים ישראלים ששכרו הרב בצידו הוא גורם משיכה רב עוצמה לביצוע פעולות טרור נוספות.
אמצעי ההרתעה הדראסטי ביותר הננקט כיום נגד הטרור הוא הריסת בתים. הניסיון מוכיח, שפעולה זאת כמעט איננה מרתיעה, ויתכן שאף יוצרת יותר טרור מאשר מונעת אותו. משפחת המחבל מוציאה את הרכוש מהבית בעוד מועד, בונה בית חדש ומפואר באותו מקום או בקרבתו, זוכה לכבוד ולפרסום ולהכנסה גדולה נוספת. מאידך, הרס בית נראה ומצטלם רע, יוצר שם רע למדינת ישראל וגורם לגל נוסף של מחבלים צעירים.
ראשי מערכת השלטון והביטחון עצמם מעלים מידי פעם לתקשורת רעיונות שהם עצמם יודעים ש(לצערנו) אין סיכוי לבצעם, כמו גירוש משפחות מחבלים. בסך הכל, למערכות הממשלה, הביטחון, המודיעין או המבצעים אין כל הצעה ממשית לפתרון; כולם מנסים להעביר זמן בתקווה שהטרור יעלם מעצמו. אך כל הסימנים מראים שגם כאשר חלה רגיעה קצרת טווח, הטרור ממתעורר מחדש.
הגורמים האזרחיים בשטח מעלים בעיקר שתי דרישות: הפסקת ההסתה וחסימת צירים. שתי הדרישות הגיוניות, אך אין להם סיכוי להתבצע וגם אין בהם תועלת רבה, בעיקר לטווח ארוך. ברור שמדינת ישראל לא תסגור לצמיתות את כלי התקשורת הפלסטינים הרשמיים, וגם לא את צירי התנועה העיקריים. יתר על כן, ראשי מערכת הביטחון עצמם מעודדים את התנועה, המסחר והעבודה הפלסטנית, בטענה שאוכלוסיה שעובדת ומשתכרת מקטינה את מספר מבצעי הטרור.
בסיכומו של דבר, למערכת אין תשובה מעשית לשאלה – מה לעשות מול טרוריסטים בודדים, שאינם פוחדים ממות או ממאסר, ואשר נגד סביבתם תומכת הטרור, אין אמצעים יעילים וישימים כדי ליצור הרתעה.
אם כן מהו הפתרון?
יש פתרון. מי שמבין לעומק את המציאות באזור יודע שהאמצעי היחיד שמרתיע מחבלים הוא הידיעה – שלהם, של משפחותיהם ושל החברה סביבם – שפיגוע טרור יביא לאובדן אדמה, שתעבור – לנצח – לבעלות ולהתיישבות ישראלית. האמצעים האחרים – ניטרול, מוות, מאסר,הרס בתים, סגירת תחנות רדיו, חסימת כבישים – אינם מרתיעים, ואין להם כמעט משמעות. האמצעי היחיד שבאמת מרתיע הוא רק ידיעה –ודאית- של כל צעיר וכל משפחה, שכל פיגוע יביא לבניית עוד יישוב, להפקעת אדמה, להכרזה על אדמת מדינה ולבניין ממשי של בתים ליהודים. עבור האיסלאם, אדמה "איסלאמית" היא ערך עליון; הרבה יותר חשוב מחיים, חירות או כסף. אין ספק כי זהו האמצעי היעיל ביותר, ולמעשה היחידי, כדי ליצור הרתעה ולמנוע טרור. אמצעי זה הוא גם ההומאני ביותר: אין בו דם והרס בתים, אין בו מעצר או הרג, אין בו דיכוי ועוצר תנועה של אוכלוסיה לא מעורבת. יש בו רק בניין והתיישבות, שבנוסף לערכה הציוני היא האמצעי היחיד למניעת טרור והצלת חיים.
את תהליך ההתיישבות כתגובה לטרור צריך לנהל בראש מורם, תוך הודעה ברורה וגלויה שזהו בדיוק התהליך וזו בדיוק כוונתו. ברור לי, שלו אחרי פיגוע בחברון היה שר הביטחון מודיע שהוא מאפשר ליישב בית נוסף בחברון – הפיגועים בחברון היו נפסקים מיידית. אף מחבל לא היה רוצה שעל שמו יקרא בית יהודי נוסף, והחברה הערבית כולה היתה מונעת פיגועים. התנהגות זהה בגוש עציון או בשומרון – היתה מפסיקה ומונעת פיגועים בגזרה זו, וכן בכל מקום אחר בארץ. הימנעות מצעדים פשוטים והומניים אלו – גורמת הרבה דם וסבל מיותר, הן ליהודים והן לערבים. על ראשי ההתיישבות והתנועות הפוליטיות לדרוש מהממשלה "חישוב מסלול מחדש" ושימוש באמצעי היחיד שבאמת יבלום את הטרור: אדמה חוסכת דם, ומצילה חיי אדם.
