לרשימה המוכרת של האבות והאימהות במערת המכפלה, הצטרפו בדור האחרון עוד שני שמות המוכרים לכל אוהבי ארץ ישראל וירושלים – ארווין וצ'רנה מוסקוביץ'. היום, כאשר אנו נפרדים בצער מארווין, איש מופת דגול שמעטים כמוהו בהיסטוריה היהודית, זה הזמן לשוב ולהיזכר בחלקם המרכזי של ארווין וצ'רנה בהצלת ובשמירת חברון היהודית, וע"י כך בשמירת השורשים המבטיחים את קיומו של העם היהודי ומדינת ישראל.

אחרי הסכמי אוסלו נכנס היישוב היהודי בחברון למערבולת שבדרך הטבע היתה עלולה להביא אותו לנתיב ללא מוצא. מדינת ישראל החליטה להעביר לארץ את ארגון הטרור אש"פ, להעניק לו לגיטימציה, הכרה ומעמד בינלאומי, שטח, נשק והון תועפות, ולהשליט אותו על לב ארץ ישראל. צה"ל החל בתהליך נסיגה מכל הערים והכפרים ביש"ע. במקביל, כצפוי, החל תהליך איום של פיגועי טרור, אוטובוסים התפוצצו בערי הארץ, מאות הרוגים ואלפי פצועים הצטרפו לרשימה הכואבת של מה שהוגדרו אז כ"קרבנות השלום".

בסוף רשימת הנסיגות עמדה חברון. חברון היא העיר היחידה בכל יהודה ושומרון שבה יש יישוב יהודי, ועל כן הדיון בה נדחה לסוף התהליך. רבים העריכו שהגורל נחרץ, וכי יישוב קטן ומבודד של כמה מאות יהודים בתוך ים ערבי עוין לא יוכל לשרוד את מבול הטרור והשנאה ואת המפולת המדינית.

ברגע הזה, בתיווכה של ג'ודי גרוסמן הבלתי נשכחת,  נחלצו לעזרה זוג יהודים יקרים, שהחליטו – לא נוטשים את ההורים, האבות והאימהות, ואת הבנים והבנות ששומרים עליהם! במקום בו האיום והקושי הגדולים ביותר – שם נתייצב! היו אלו ארווין וצ'רנה מוסקוביץ', אשר שמם כבר הלך לפניהם כגואלי ירושלים, ואשר הבינו שיחד עם ירושלים כמקום הכיסופים והיעוד, נמצאת חברון – כיסוד ובסיס הזהות היהודית והחיבור לארץ ישראל. הם הבינו שבלי יסודות ושרשים  – אין עתיד. ארווין וצ'רנה באו בעצמם לחברון, הכירו מקרוב את היישוב ותושביו, התרשמו עמוקות מהקשיים ומסירות הנפש, ויצרו קשר חם ועמוק עם הנהגת היישוב. מכאן ואילך, מאז ולתמיד, כולל בימים אלו – אחרי למעלה מ – 20 שנה, הם היו הסבא והסבתא של חברון. ביתם פתוח לכל נציגי ושליחי חברון, הם מטים שכם לכל צורך ולכל משימה. הם רכשו בתים בחברון ואפשרו למשפחות יהודיות להצטרף ולחזק את הקהילה, הם השתפו בנדיבות בשלב החדש של  בניית מוזיאון חברון בבית הדסה ובעוד פעולות רבות מספור שהעניקו למתיישבים בחברון את היכולת והאפשרות להחזיק מעמד ולשמור על עיר האבות למען העם היהודי כולו.

ארווין מוסקוביץ' עמד באומץ ובגאון מול גורמים עויינים הן בארץ והן בעולם, ולא נרתע ולא נכנע. הוא הרגיש שהוא מייצג את המורשת היהודית הנצחית, ועשה זאת באופן מעורר התפעלות. באחת ההזדמנויות הוא התייחס לאותם פוליטיקאים ישראלים שמסרו את לב ארץ ישראל לאויב, ועשה זאת  באמצעות משל רב משמעות: תארו לכם, הוא אמר, אדם שיוצא למסע ארוך בעולם, אך כשהוא מגיע ליעדו, אחרי דרך ארוכה וקשה, מתברר לו שהוא שכח ואיבד את כל המטען. הוא הגיע לסוף הדרך, אך ריק ומנוכר, הוא נשאר חסר כל, מבלי יכולת לממש את המטרות שלשמו יצא למסע. הפוליטיקאים הישראלים שהובילו לתהליך הנסיגות הם כמו האדם הזה – הם איבדו את כל מטענם ההיסטורי, הערכי והמוסרי, הם נותרו חסרי זהות, חסרי שרשים, חסרי בסיס. אך עם ישראל לא שכח, ונושא את המטען ההיסטורי המעניק משמעות למדינת ישראל ולהמשך הדבקות בארץ ישראל.

ארווין ורעייתו צ'רנה, שתיבדל לחיים ארוכים, נושאים את המורשת היהודית ואת החיבור להיסטוריה היהודית – באומץ ובאמונה, ומגשימים במעשיהם את הרעיונות והערכים בהם הם מאמינים.  שמו של ארווין מוסקוביץ' יזכר יחד עם שמות של אישים גדולים בתולדות ישראל – כמו סר משה מונטיפיורי, יהושע חנקין והברון רוטשילד, גואלי ארץ ישראל ועם ישראל. כעת ארווין מצטרף אל האבות והאימהות; הם מקבלים אותו בחיבוק ובאהבה. בזכותך, כך הם ודאי אומרים לו, הבנים נשארו איתנו, לעד ולתמיד.

נעם ארנון

צילום: דוד וילדר