בפרשת "וישב", אותה קראנו בשבת, מופיע פסוק המזכיר שתי ערים מרכזיות וחשובות בגב ההר:
"וַיֹּאמֶר לוֹ: לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר, וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה" (בראשית לז, יד).
יעקב שולח את בנו יוסף לראות את שלום אחיו שיצאו מחברון לרעות את הצאן באזור שכם. זה היה נוהג מקובל, עד לפני כמה עשרות שנים, להוליך עדרי צאן מאזור חברון צפונה למרעה באזורי השומרון הפוריים יותר. ייתכן גם שבני ישראל הגיעו לשכם כדי לממש את הנוכחות העברית באזור. יעקב, שידע על העימות בין יוסף והאחים, שולח את יוסף לדרוש בשלומם, כנראה בכוונה לקרב ולחבר אותם באחווה משותפת, כאשר האחים יראו מסירות ונכונות למאמץ וטרחה מצד יוסף להגיע אליהם ולשאול בשלומם.
הביטוי "מעמק חברון" ראוי להעמקה, כיוון שחברון הקדומה שכנה בראש גבעה נישאה, המכונה כיום "תל חברון" (ג'בל א־רמידה). האבות גרו כנראה בגבעה סמוכה – אלוני ממרא (המכונה כיום "ג'בל נמרא"). בכך דנו חז"ל ובעקבותיהם רש"י:
"וישלחהו מעמק חברון", והלא אין חברון נתונה אלא בהר? אמר ר' אחא: הלך להשלים אותה העצה העמוקה שנתן הקדוש ברוך הוא בינו ובין חבר הנאה שהיה קבור בחברון – "ועבדום וענו אותם". (בראשית רבה פד, יג)
ובלשון רש"י:
"והלא חברון בהר"?! "אלא מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון, לקיים מה שנאמר לאברהם בין הבתרים (לעיל טו, יג) כי גר יהיה זרעך".
יציאת יוסף מ"עמק חברון" לשכם התחילה את תהליך היציאה לגלות, שנאמרה בנבואה לאברהם אבינו.
מהו "עמק חברון"?
המקום העיקרי בעמק חברון הוא מערת המכפלה. נראה שאין בכך מקרה; לפני היציאה לדרך הארוכה והמסוכנת יעקב ויוסף הלכו יחד לשאת תפילה ליד קבר אברהם ושרה. יעקב רצה ללוות את בנו בברכת האבות והאימהות. (לקראת סוף ימיו יעקב יצווה את בניו להחזירו למערה זו).
חז"ל עומדים על רעיון זה במדרש על הפסוק שמופיע בהמשך ספר בראשית, כאשר שלח יוסף את אחיו אל אביו:
"וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם" (בראשית מה, כז)
ר' לוי בשם ר' יוחנן בר שאול: אמר להם: אם יאמין לכם – הרי מוטב; ואם לאו – אתם אומרים לו: בשעה שפרשתי ממך, לא בפרשת עגלה ערופה הייתי עוסק? הה"ד "וירא את העגלות ותחי רוח יעקב אביהם". (בראשית רבה צד, ג)
מהי "פרשת עגלה ערופה"?
זו פרשה העוסקת במצווה ללוות את מי שיוצא לדרך ולהבטיח את ביטחונו.
הסבר זה מופיע כבר בדברי קדמונים:
"והנה הדרך בעמק בין שני הרים, הוא שנאמר עליו "וישלחהו מעמק חברון", לקיים מה שאמרו ז"ל "אין מקרא יוצא מידי פשוטו". כי יש לומר שליווהו יעקב אבינו ליוסף עד אותו העמק, ושאל אותו יוסף – למה היה מצער את עצמו לרדת כל אותו ההר ויצטרך לעלות ולחזור בו והוא זקן, ואז פירש לו יעקב שכר הלוויה ועונשה. ועל כן פירש ממנו באותה הלכה של עגלה ערופה. ועל כן היו העגלות סימן לדבר שהיו מושכות בהן עגלות בקר, ועל שמן נקרא כלי המרכבה "עגלה", ונתקיים הפשט, והמדרש יידרש.
(מסע תלמיד הרמב"ן, 1270–1290, מסעות א"י, א' יערי, עמ' 88).
נתאר לעצמנו את המחזה: האב והבן הולכים יחדיו, לקראת יציאה לדרך ארוכה ומסוכנת. הבן שואל את אביו: מדוע אתה טורח ללוות אותי אל העמק, והרי תצטרך לעלות חזרה את הדרך התלולה והקשה? והאב מסביר לו את חשיבות הליווי והתמיכה ליוצא לדרך. הם הולכים יחד אל קבר הסב, לשאת תפילה. הם יפגשו שוב רק אחרי 22 שנים של געגועים וכאב, וישובו יחד אל מקום זה, אל המערה הזאת, כאשר יוסף יביא את אביו למנוחות בנחלת המשפחה.
מסעו של יוסף מחברון לשכם התנהל לאורך כ־100 ק"מ ב"דרך ההר" או "דרך האבות". עד היום דרך זו היא ציר התנועה המרכזי בהר המרכזי של ארץ ישראל.
נכונותו של יוסף לצאת למסע זה (הכולל הליכה של כ־3 ימים) בסביבה עוינת, לפגישה עם אחים שאיתם הוא שרוי ביחסי עימות, ראויה לציון, ומדגישה את מסירותו של יוסף לציית לאביו ואת שאיפתו להשלים עם אחיו; שאיפה זו באה לביטוי באמירתו": וַיֹּאמֶר: אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ, הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים" (בראשית לז טז)
מסע זה של יוסף התחיל את גלות מצרים. הוא התחיל בחברון.
יוסף ואחיו יחזרו לחברון, לקבור את יעקב במערת המכפלה, אך יחזרו לגלות במצרים.
רק אחרי למעלה ממאתיים שנה ייסגר המעגל:
כאשר עם ישראל יתחיל את מסע חזרתו ממצרים לארץ ישראל, המקום הראשון אליו יגיעו נציגיו הראשונים, יהיה חברון:
"וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן … וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם" (במדבר יג, כב)
חברון היא נקודת היציאה – ונקודת השיבה. אתר ההתיישבות הראשון של האבות – היא "ראשית הצירים" – ציר היציאה וציר השיבה.
(ראויה לציון העובדה שביציאה מחברון לגלות – המוביל הוא יוסף, ובשיבה מן הגלות לחברון – המוביל הוא יהודה; עובדה זו ראויה לעיון במאמר נוסף, בעזרת ה').
