שחיטת הלל אריאל בת ה- 13 במיטתה בקרית ארבע, גרמה זעזוע עמוק אצל רבים. רצח זה אינו אירוע יחיד ויצא דופן: למחרתו נרצח הרב מיכאל מרק, אב ל – 10 מעתניאל, וקדמו לו פיגועי טרור בלתי פוסקים נגד יהודים בכל רחבי הארץ. בתגובה לרצח נשמעו תגובות הדורשות נקיטת אמצעים שונים, שיבלמו את גל הטרור ויאפשרו ליהודים לחיות בביטחון. אך אין ספק, שהתגובה המקורית ביותר שייכת לג'ודי שלום ניר מוזס, שהציעה בתכניתה השבועית ברשת הרדיו ממלכתי – רשת ב  – פתרון מקורי:  לגרש יישוב שלם, על משפחותיו, יישוב שלא חשוד בקשר לרוצחים ולמבצעי גל הטרור, ואפילו היה בעצמו קרבן לפיגועי טרור רבים ונשנים, מפרעות תרפ"ט (1929) ועד 2016: היישוב היהודי בחברון. לא מאמינים? להלן ציטוט של ג'ודי ניר מוזס שלום ברשת ב' בב' תמוז תשע"ו  – 8 ביולי 2016:

"יש עכשיו כתר על חברון מהפיגוע, מכתרים את חברון, סגר, עכשיו ברור שכל פיגוע מתסיס מאוד את המתנחלים שגרים שם, עובדה, הם גרים שם זאת עובדה, ואז כשקורה פיגוע הם פוגעים בערבים וברכושם, שזה מובן באיזשהו מקום. אני לא כזה מבינה למה צריך לגור דווקא שם. סוג של אצבע בעין. אבל אישרו להם. אני תמיד חושבת על כוחות הביטחון על החיילים שהם בעצם הילדים של כולנו, שוטרים וחיילים, שקורעים את ישבנם יום ולילה כדי לשמור על קומץ, קומץ –

200-300 איש. מצד אחד חייהם של הערבים קשים עכשיו עם המחסומים והנוכחות הצבאית שגם ככה גדלה, מצד שני הם בפירוש תומכים בפיגועים האלה הם לא סתם מסכנים ותמימים שסובלים בגלל קומץ של אנשים בישוב היהודי בחברון. לא מבינה למה יש משפחות במקומות האלה. לא הגיע הזמן שמישהו יהיה חכם ולא צודק, כי לא הכל בחיים זה האידאולוגיה חברים, יש גם את החיים עצמם ואני מדברת רק על הישוב שם, על ה-200-300 איש ".

אולי הגיע הזמן שמישהוא יהיה גם חכם וגם צודק? שמישהוא יעדכן אותה, שבחברון לא גרים 200 – 300 איש אלא 700-800 איש (והסיבה שאין בחברון כיום אלפי יהודים היא רק הגבלה גזענית נגד יהודים על בניה וקנית בתים, שמוטלת ע"י ממשלת ישראל), ושבכל שנה עולים לחברון, אתר המורשת הלאומי היהודי הראשון, 600,000 –  700,000 איש לתפילה וביקור? אבל זה לא הענין. העניין הוא שהגברת, המחוברת היטב לכל צינורות ההון-שלטון-עיתון במדינה, מרשה לעצמה –  בעקבות שחיטת ילדה יהודיה בקרית ארבע – להטיף לביצוע זממם של המרצחים הנאצו-ערבים ולגירוש כל יהודי חברון. היא איננה מעיזה לדרוש, למשל,  גירוש כל תושבי באני נעים – הכפר ממנו בא הרוצח, או אפילו לגירוש החמולה שגילה וחינכה את המפלצת. זה כמובן לא מוסרי ולא יעלה על הדעת. אבל לגרש את קהילת חברון, הקהילה היהודית העתיקה בעולם, שנחרבה בידי רוצחים ערבים כבר לפני למעלה מ-80 שנה והצליחה לנצח את הטרור ולשוב לחברון בדורנו, בגיבוי כל ממשלות ישראל – זו המסקנה ההגיונית של הגברת ניר מוזס. זו רק עדות נוספת לעומק השבר האנושי, המוסרי והערכי שבו נמצאים אנשי השמאל הקיצוני, שאבדו גם קשר עם המציאות וגם קשר עם מצפון ומוסר, לא רק מוסר יהודי וציוני, אלא עם מוסר אנושי בכלל.

בהמשך התכנית ציטטה הגברת ניר מוזס אחת האימהות תושבת חברון שהתראיינה, לדבריה, בכתבה של טלי בן עובדיה בערוץ 2 על 'אימהות יהודיות שמגדלות את הילדים שלהם בישוב היהודי בחברון'. לדבריה, "הודתה אחת הנשים בכתבה, תקשיבו לזה: "בלילה אני חולמת על וילה עם דשא ברמת השרון". משפט זה רק מראה מאיזה מקום מדברת הגברת. האמא הזאת חולמת על וילה עם דשא ברמת השרון. היא חולמת, אבל לא עוזבת את חברון. היא ממשיכה להגשים עם ילדיה את המשימה ההיסטורית, המוסרית, והצודקת בעולם  – לנצח את הטרור, ולהחזיר חיים יהודיים לחברון עיר האבות והאימהות. אז מי יותר מוסרי, גברת ניר מוזס? את, המטיפה להיכנע לטרור, לגרש את העם היהודי מחברון ולתת את עיר האבות במתנה לרוצחים מתועבים, או אותה אמא, המגשימה את חזון הדורות – לחיות וליצור חיי חופש ודרור, פה בארץ חמדת אבות?

 

 

 

 

התמונה מאת עמותת הום – received from author via OTRS, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=17572014