במסכת מגילה בתחילת פרק שני אומרת המשנה: "הקורא את המגילה למפרע – לא יצא". הפשט הוא שאם קורא את המגילה שלא לפי הסדר, לא יצא ידי חובתו. דרשו גדולי החסידות (רבי ברוך ממז'יבוז', המאור ושמש ועוד) שאם יהודי רואה בקריאת המגילה סיפור היסטורי השייך רק לעבר הרחוק ואינו נוגע לדורותינו, לא יצא ידי חובתו. שהרי המכוון הוא לחזקנו לדורות. לומר לנו: לא רק פעם היו ניסים ונפלאות, אלא גם בדורותינו. אפילו במצבים שנראים כלפי חוץ קשים וכואבים אל לנו להיחלש בדעתנו ולחשוב שה' מסתיר פניו מאתנו, אפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה – בוודאי שם נמצא ה' יתברך.
גם בנושא חיבת הארץ יש לימוד לדורות מהמגילה וחשוב להפנים אותו.
כתוב במגילת אסתר פרק ב (ה, ו): "איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני אשר הגלה מירושלים עם הגולה אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל".
פירש הגר"א מוילנא: "אמר הגלה שלוש פעמים להודיע חיבת ארץ ישראל עליו". מרדכי היהודי הגלה מארץ ישראל כמה פעמים ובכל פעם שגירשו אותו הוא שב אליה. מרדכי לא השלים עם מצב של גלות. לא השלים עם הגירוש מארץ ישראל. מרדכי היה איש יהודי שכפר בעבודה זרה וידע שיהודים עובדים את ה' רק בארץ ישראל. הוא נמלט מהבבלים וחזר שוב לארץ ישראל. "כמיהתו הנפשית העזה של מרדכי לארץ ישראל קשורה קשר הדוק להתאמתו להיות השליח האלוקי לגאולה" (מתוך "אוצרות התורה" לרב משה צוריאל שליט"א).
כך כתב המהר"ל מפראג בספרו אור חדש: "שלא תאמר שיצא חוץ מארץ ישראל לדעתו, ודבר זה אינו ראוי לצדיק".
גם בדורנו אנו זוכים ורואים יהודים שמוסרים את נפשם ומחוננים את עפרה של ארץ ישראל שוב ושוב. יש בחורים טובים ובני נוער שלא שבויים בשבי התרבות הזרה של מותרות וכבוד, שלא משועבדים לאינטרנט או לחשבונות של פוליטיקה כאלו ואחרים. הם בונים בתים בגבעות ארצנו הקדושה, ארץ חמדה טובה ורחבה, ביהודה, בשומרון ובבנימין. ואף על פי שהשלטון המתנכר לעמו הורס את הבתים שוב ושוב במקום להילחם באויב האמתי, לא נחלשים בדעתם ובונים שוב ושוב את ההריסות. אלו הם תלמידיו של מרדכי היהודי.
את בית כנסת חזון דוד שבין קריית ארבע לישוב היהודי בחברון הרסו 45 (!) פעמים, ובכל פעם באים תלמידיו של מרדכי היהודי ונאחזים באדמת הארץ בכיסופים ובגעגועים. בכל פעם בונים הם את בית הכנסת חזון דוד. בתקופות של הרס וחורבן, באים תלמידיו של מרדכי היהודי ומתפללים על חורבות בית הכנסת. גם כשיהודים אלה חווים רדיפות ודברים קשים, הם קמים ומתעודדים, לא נופלים ברוחם. נאחזים באדמת ארץ ישראל.
הלוואי שנלמד ממרדכי אשר לא יכרע ולא ישתחווה בפני שום קרוץ חומר, לא להתרפס מול האויב ולא להחניף לו. מרדכי ירש את התכונה הזאת מבנימין הצדיק, היחיד שלא הרכין ראש בפני עשיו, השבט היחיד שנולד בארץ ישראל.
הלוואי ונקלוט כולנו מהאור של פורים גם את אהבת ארץ ישראל של מרדכי היהודי, וכפי שאומר רבי נחמן מברסלב: "וצריך כל אדם לבקש מה' יתברך שיהיה לו כיסופין וגעגועים לארץ ישראל, וגם שיהיה געגועים לכל הצדיקים לארץ ישראל" (ליקוטי מוהר"ן ח"א, קנ"ה).