נקודת המפגש המבעבעת בין הארכאולוגיה והתנ"ך מוכרת לכל מדריך ומורה דרך. הארכיאולוגים של המאה ה – 19 וראשית המאה ה – 20, כמו גם רוב התיירים, יצאו לשטח עם התנ"ך ביד, במטרה לחפש ולגלות את פסוקי התנ"ך באתרים ברחבי הארץ, ובדרך כלל  גם מצאו אותם. השילוב בין תיאורי התנ"ך, מראה הנוף ואתרים העתיקים היה מושלם, ואיש לא חשב לערער עליו. אך לקראת סוף המאה ה – 20 ותחילת המאה ה- 21 נראה שהתמונה משתנה: קם דור חדש של ארכיאולוגים שערער על המוסכמות, בדק מחדש את הממצאים, והגיע בהרבה מקרים למסקנות הפוכות: לא רק שהממצאים לדעתם אינם ממחישים את פסוקי התנ"ך אלא שלטענתם הם מראים תמונה שונה באופן ניכר מזו שתוארה בו. חלק ממורי הדרך זרמו עם הגל החדש, אך חלקם המשיכו לדבוק במורשת ובמסורת, ולהציג תמנה הרמונית של המקורות והממצאים, ולו כדי לא לאכזב את התיירים והמבקרים בארץ הקודש.

בהקשר זה, באופן בולט ומפתיע, ממצאי תל חברון ההולכים ונחשפים בדור האחרון מגלים תמונה המפגישה בין המקורות והממצאים, וכך חברון העתיקה מהווה בסיס לתמונה חדשה ומעודכנת ההולכת ונוצרת על בסיס חדש של התאמה בין התנ"ך והממצאים בשטח.

כך הפכה חברון לנקודת מפנה רבת משמעות בתחום מעניין זה, ועל כך נפרט להלן.

תל חברון הקדומה זוהה בתל שנקרא בערבית "רומידה"; משמעות השם נובעת כנראה מהשורש הערבי  רמ"ד שפירושו אפר או אפור, ומכך שככל הנראה כאשר הערבים הגיעו לחברון במאה ה – 7 התל כבר היה חרב ואפור, לאחר שהעיר הקדומה בו חרבה.

ראשוני חוקרי ארץ ישראל, ביניהם מאדר, זיהו בתל זה את מקומה של העיר המקראית שמילאה תפקיד מרכזי בתנ"ך בתקופת האבות, ההתנחלות וראשית ימי ממלכת יהודה. החפירות בתל החלו בשנים 1964-6, כאשר חברון נשלטה עדיין בידי הירדנים. אז חפר בתל חוקר אמריקאי בשם פיליפ האמונד; הוא חשף חומת מרשימה, גדולת מימדים, בנויה מאבנים גדולות, מתקופת הברונזה התיכונה, שזוהתה עם תקופת האבות. מרוב התפעלות מעוצמתה של החומה הוא כינה אותה "חומה קיקלופית" – כינוי  מקובל לחומת ענקים, כשמו של הענק בעל העין האחת במיתולוגיה היוונית. האמונד חפר עוד מספר שטחים בתל וגילה ממצאים רבים. אך הוא לא פרסם את ממצאיו, ולאחר מותו עבר מכלול הממצאים כולו לידי תלמידו ג'פרי צ'דוויק, שביסס עליהם את עבודת הדוקטורט שלו.

החופר הבא בתל היה הארכיאולוג הישראלי אבי עופר מאונ' תל אביב, שחפר בחברון בשנים 1986- 1988. כדי לבדוק את השיכוב בתל הוא פרס "פרוסת עוגה" במזרח התל ופרסם לראשונה את מערך השכבות שהתגלו בו. הממצא החשוב שגילה  אבי עופר היה לוח חרס בכתב היתדות מתקופת הברונזה התיכונה – התקופה הכנענית התיכונה. חרס זה, המכיל רשימה של בעלי חיים שהובאו לקרבן ולמלך העיר, היה חלק מארכיון חברון הכנענית, והוגדר ע"י פרופ' בנימין מזר כ"ממצא החשוב ביותר בארץ ישראל בעשור האחרון". אך ממצאיו של אבי עופר לא כללו ממצא משמעותי מתקופת הברונזה המאוחרת, המקבילה לתקופת התנחלות שבטי ישראל. העדר הממצא הטעה את עופר לחשוב שבתקופה זו לא התקיים יישוב בחברון, וממילא – שהתנ"ך –  בו מתואר כיבוש חברון ע"י יהושע – אינו מתאר את המציאות ההיסטורית. מסקנה זו פורסמה ע"י עופר בבמות שונות, כולל באנציקלופדיה לחפירות ארכיאולוגיות בא"י והיווה טריז נוסף בקרע שהלך ונוצר בין התנ"ך והארכיאולוגיה.

אך מפנה בנושא זה התרחש  – במקרה – בשנת 1998. לצורך הקמת חדר בטחון נערכה חפירת הצלה במערב התל, ע"י יובל פלג (ז"ל), איש קמ"ט ארכיאולוגיה. במקרה, הוא חפר בדיוק בו נחשפה מערת קבורה שהכילה ממצא מדהים ומפתיע: עשרות שלדים – 53 במספר – של נפטרים (רובם ילדים), ומכלול עשיר מאד של ממצאים, מאות כלים ותכשיטים, כולל כלי יבוא, חרוזים, כלי עצם, מטמון כלי ברונזה וחרפושיות שתוארכו לתקופה שמשלהי הברונזה התיכונה ועד לברונזה המאוחרת. ממצא זה הוכיח שבחברון כן התקיימה עיר מיושבת בתקופה שיוחסה לכניסת שבטי ישראל לארץ,  והתיאור המקראי כן משתלב עם הממצא בשטח. בדומה לאתרים רבים בהר, התברר כי תושבי הברונזה המאוחרת השתמשו בביצורי הברונזה התיכונה, והרצף היישובי בעיר המשיך. תושבי ההר קיימו קשרי מסחר עם המדינות השכנות – מצרים ומיקני, וגם יצרו כלי חרס שנועדו לחקות כלים מארצות אלו.

שנה לאחר חפירותיו של פלג חפר בתל עמנואל איזנברג איש רשות העתיקות. בשטח קטן מאד של כחצי דונם שהועמד לרשות חפירתו הוא מצא ממצא מרשים ביותר: חומה אדירת מימדים מתקופת הברונזה הקדומה, חומה מתקופת הברונזה התיכונה שהשתמרה חלקית, ממגורה מתקופת ההתנחלות ו"בית ארבעה מרחבים" מתקופת ממלכת יהודה. בתוך הבית נמצאו חותמות מהטיפוס הידוע כ"חותמות למלך" המיוחסים לתקופת חזקיהו מלך יהודה, מסוף המאה ה – 8 לפסה"נ. על החותמות נכתב בכתב העברי הקדום "למלך חברון"  (כידוע על חותמות "למלך" התגלו שמות ארבע ערים – חברון, זיף שוכה וממשית; החותמות הוטבעו על ידיות קנקנים לציון השתייכותם לאוצר המלוכה).

בנוסף על כך אלו התגלתה עיר ספר מבוצרת מהמאה – 10 לפסה"נ בפאתי עמק האלה –  בחורבת קייפא ליד בית שמש, המעידה לדעת החופר – פרופ' יוסף גרפינקל על גבולה המערבי של ממלכתו הראשונה של דוד, בעת שמלך בחברון על אזור יהודה. ממצא זה הוסיף נדבך חשוב למידע על חברון המקראית.

המסקנה העולה מממצאי תל חברון היא שהם תואמים את תולדות העיר כפי שמשתקפים מהתנ"ך. בתקופת האבות הייתה חברון עיר מיושבת ומבוצרת; זו העיר שעליה מסופר בתנ"ך שלידה התיישב אברהם אבינו ובשעריה קנה את מערת המכפלה. העיר המשיכה להתקיים בתקופת הברונזה המאוחרת עד כניסת שבטי ישראל, ולאחר מכן המשיכה עיר יהודית להתקיים בה עד סוף ימי הבית הראשון.

(בחברון התקיימו גם חפירות בשנת 2014, שהניבו ממצאים מרשימים מתקופת בית שני, החורגים מתחומי עיסוקו של מאמר זה. היישוב היהודי בעיר התקיים גם מאוחר יותר בזמן בית שני, ועל כך אי"ה במאמר הבא.)