אנו עומדים בתאריך שכאן בחברון הוא מיוחד ורב משמעות ושמחה: שבת חיי שרה היא "ראש השנה" של חברון. בפרשה קוראים בתורה על קניית מערת המכפלה ע"י אברהם אבינו ובכל שנה נוהגים עשרות אלפים להגיע לחברון, להיות ממש בתוך המקום בו הפרשה הזאת התרחשה. זוהי חוויה מיוחדת ומרגשת ועשרות אלפים עושים מאמצים מיוחדים, מוכנים להתארח בכל תנאי – גם באוהלים עם שקי שינה – רק כדי להיות עם גיבורי הפרשה במקום עצמו בחברון, במערת המכפלה.
השנה לאור המצב, לא מתקיים אירוח המוני. נחדש אותו בע"ה בשנה הבאה, בביטחון ובשמחה.
בפרשת חיי שרה יש שני עניינים עיקריים, ועוד שניים משנים.
העיקריים הם:
האחד – פטירת שרה, קניין מערת המכפלה וקבורת שרה בה, והשני – מציאת שידוך ראוי ליצחק. בשני האירועים האישיות המרכזית היא אברהם אבינו. הוא עומד מול בני חת ומשקיע מאמצים כבירים להגיע ליעד – קניית המערה המיוחדת הזאת, בכסף מלא, מול עדים וקהל גדול המעניק לקניה הכרה ואישור.
גם באירוע השני, מציאת אישה ליצחק, אברהם אבינו הינו האישיות המרכזית. הוא מנחה את אליעזר ללכת למשפחתו בחרן (היום בגבול סוריה – טורקיה) ולהביא משם אישה שתהיה ראויה ליצחק. ואמנם כך נמצאה רבקה, שנבחרה כי הצטיינה בחסד ובהכנסת אורחים.
שני העניינים הנוספים הם:
האירוע השלישי, פחות מוכר: אברהם נושא אישה נוספת ושמה קטורה והיא יולדת מספר ילדים, בעצם "בני דודים" שלנו, כולל בעלי שמות מוזרים – וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן וְאֶת מְדָן וְאֶת מִדְיָן וְאֶת יִשְׁבָּק וְאֶת שׁוּחַ. בהמשך אברהם מעניק לכולם מתנות, שולח אותם לארץ אחרת, ונותן את ארץ ישראל ליצחק.
והרביעי – בסוף הפרשה: אברהם נפטר ונקבר במערת המכפלה, ושוב התורה חוזרת על סיפור קניין המערה: וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם אֲשֶׁר חָי מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים. וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו. וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא. הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם מֵאֵת בְּנֵי חֵת שָׁמָּה קֻבַּר אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ. וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי.
מה אפשר ללמוד מהפרשה?
על כך כותב הרב זקס: אברהם קיבל מה' שלוש הבטחות: לצאצאים, לארץ ולהיותו אב המון גויים – ולא רק אומה אחת (בראשית יז, ד-ה). והנה במות שרה, בהיותו בן 137, היה לו בן אחד רווק; ארץ משלו לא הייתה לו, גם לא פיסת קרקע; ולאומים טרם יצאו ממנו. אך שום מילה של תלונה לא יצאה מפיו. דומה שהוא הבין שה' רוצה שיפעל, לא שיחכה לו שיעשה את המלאכה במקומו.
ולכן פעל. הוא מיהר ורכש חלקת קרקע ראשונה בארץ ההבטחה, את שדה המכפלה בחברון; ואז ציווה על עבדו למצוא אישה לבנו יצחק, כדי שייוולדו נכדיו הראשונים משרה; ולבסוף, והוא ישיש מופלג, התחתן בשנית והוליד שישה בנים שעתידים היו להיות אבותיהם של המון גויים. רק להרף עין ישב והתאבל על העבר; הוא מיהר לעשות את הצעדים הראשונים לבניין עתידו.
כך גם עשה עם ישראל כולו. שלוש שנים בלבד אחרי שעיני מלאך המוות ניבטו אלינו באושוויץ הוכרזה מדינת ישראל בארצו העתיקה של עם ישראל. לו ישבה יהדות העולם כל השנים מתום השואה ועד עתה באפס מעשה ורק ביכתה את המיליונים שנרצחו, הייתה זו תגובה מובנת. אך עם ישראל בחר בדרך אחרת. הוא כמו שאג פֶּה אחד את דברי משורר תהלים, "ֹלא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה" (קיח, יז) – ובזאת העיד כי ה' הוא אלוהי החיים. ומשום הרגלו זה של עם ישראל, למהר לקום מאסונות ולבנות לו עתיד – עם זה, העתיק מכל העמים במערב, הוא עדיין צעיר ותוסס ובעל מעמד מוביל בעולם כולו בתחומי הרפואה מצילת החיים, ההתמודדות עם אסונות גדולי היקף ובטכנולוגיות משפרות-החיים.
אברהם מסתכל קדימה ופועל, זה אחד הדברים החשובים שאפשר ללמוד מהפרשה הזאת.
אנו מאחלים לכל עם ישראל ניצחון מלא, שבת שלום וברכה, ונתראה בע"ה בחברון בחיי שרה בשנה הבאה!
