דרכים מעניינות יש לו, לריבון עולם בשבתו כשר ההיסטוריה. 

כמה מעניינות?

תחזיקו חזק, הולך להיות ארוך.

 

*******

 

סוף ניסן תשל"ט, אפריל 1979.

במבצע לילי ממודר היטב חודרת קבוצת נשים וילדים מקרית ארבע אל הקומה הראשונה של 'בית הדסה' בלב חברון.

המטרה, חידוש הישוב היהודי בתוככי עיר האבות.

בבניין פעלה בעבר המרפאה של ארגון 'הדסה' אשר העניקה טיפול רפואי חינמי לכולם, יהודים וערבים כאחד. 

הזכות הזו לא עמדה אל מול מאות הפורעים המוסתים בתרפ"ט. אלו לא דילגו על המרפאה במסע הטבח, השוד, האונס והרצח והשמידו אותה עד היסוד.

מאז נשאר הבניין נטוש. שמועה עקשנית מתובלת ביותר מדי דמיון מזרחי טענה כי בלילות ניתן עדיין לשמוע את זעקות הנרצחים המהדהדות במקום, הרוצחים וחבריהם העדיפו לא לקחת סיכון.

ממשלת ישראל, זו של מנחם בגין, מתעוררת בבוקר אל מציאות חדשה.

'חברון לא תהיה עוד יודן-ריין', כלומר לא תהיה עוד נקיה מיהודים. אנחנו כאן בשביל להישאר, מצהירות חד משמעית נשות הקבוצה.

מחד, פינוי בכוח של נשים וילדים לא בא בחשבון בעת ההיא.

מאידך, מתן אישור שבדיעבד איננו מתיישב עם מדיניות הממשלה המוצהרת.

כך מתקבלת ההחלטה הבאה – מי שבפנים תורשה להישאר, אך אם תצא לא תורשה לחזור; על כניסת אנשים נוספים, אפילו בני הזוג, אין מה לדבר. שבועיים-שלושה גג והן נשברות ועפות משם, אין מצב שהמג'נונות האלה מחזיקות שם יותר מזה.

עוברים שבועיים, עוברות שלושה. גם ארבעה, חמישה ושישה. המג'נונות נוצרו מחומר אחר, מסתבר. לא הולכות לשום מקום. 

מדי ערב שבת עם סיום התפילה במערת המכפלה, מגיעים הגברים עם בחורי ישיבת 'ניר' מקרית ארבע. שרים בשערי הבניין 'שלום עליכם' ו'אשת חיל' שמקבל במציאות הזו משמעות כפולה ומכופלת. מחדירים קצת אווירה של שבת בעד הקירות העבים וסורגי הברזל המחלידים.

כך, בתנאים כמעט בלתי אפשריים למעלה משנה.

 

**********

 

שבת-קודש פרשת 'אמור' של שנת תש"ם – 1980, נכנסה בשעה 6:01. 

תפילת השבת במערת המכפלה התחילה 20 דקות מאוחר יותר. עם סיומה ממהרים המתפללים לצאת לכיוון בית הדסה, אל הנשים הנצורות וילדיהן, כמדי שבת.

'בואכם לשלום מלאכי השלום', מזמזמים את הניגון המוכר תוך כדי פסיעה ברחובות השקטים. הם לא יודעים שבשעה הזו כבר ממתינים להם ארבעה מלאכי חבלה. מחבלים חמושים בתת מקלע 'קרל גוסטב', במטעני חבלה וברימונים, שתפסו עמדות על גג בית ערבי סמוך.

את היעד בחר אחד המחבלים – תייסיר אבו-סנינה, תושב חברון.

תזכרו את השם הזה.

דקות ספורות אחר כך, כאשר הקבוצה כולה נכנסת לטווח פותחים ארבעת המחבלים באש קטלנית. שישה נרצחים בפיגוע: אלי הזאב, גרשון קליין, חנן קרוטהמר, יעקב צימרמן, צבי גלאט ושמואל מרמלשטיין הי"ד. אחרים מחברי הקבוצה נפצעים, חלקם באורח קשה.

לאור הפיגוע הקשה מקבלת הממשלה החלטה רשמית על חידוש הישוב היהודי בחברון.

בשנים הבאות משופץ ונבנה אותו 'בית הדסה' כבניין מגורים. בקומתו הראשונה, הקומה בה התגוררו הנשים והילדים פועל כיום מרכז המבקרים ' לגעת בנצח'.

בסמוך אליו נבנה 'בית הששה' על שמם של ששת נרצחי הפיגוע. 

הישוב בית חג"י בהר חברון הוקם בידי בני אותו מחזור בישיבת 'ניר' ונושא את שמותיהם של שלושה מהנרצחים – חנן, גרשון ויעקב.

המחבל תייסיר אבו-סנינה נתפס, נשפט ונכלא. אך לאחר שנים ספורות, עוד בטרם הספיק לסיים תואר ראשון, שוחרר באחת העסקאות המפוקפקות של שנות השמונים.

 

********

 

בשבת פרשת 'אמור' האחרונה, לפני כחצי שנה, צויינו 37 שנים לפיגוע ההוא.

בתזמון מושלם, בדיוק באותו היום נערכו בחירות לראשות עיריית חברון הערבית.

מעט אחרי צאת השבת החלו להרעיד את העיר צרורות ירי ארוכים וממושכים באופן חריג, ממגוון כלי נשק ומקלעים, בכמות שלא היתה מביישת תרגיל גדודי בגולני.

בירור קצר העלה כי מדובר בפרץ שמחה לגיטימי ומקובל בעקבות נצחונו בבחירות של – לא אחר מאותו תייסיר אבו-סנינה, רוצח ארור ומחבל משוחרר, שבסמיכות תאריכים מצמררת הפך לראש העיר.

אבו-סנינה לא רק שלא מתחרט על מעשיו, אלא אף מתגאה בהם וממשיך להעביר סיורי 'מורשת' מתוקשרים למחבלים-פוטנציאליים צעירים.

במצב העניינים הזה ברור לכולם כי לא ניתן להסתמך על עיריית חברון בכל הקשור למתן שירותים מוניציפליים ליהודי העיר.

עבודה עקבית וממושכת של ראשי הישוב היהודי בחברון, יחד עם לחץ מצד רבים משרי הממשלה, הניב שתי החלטות שהן לא פחות מהיסטוריות – הראשונה, הכרה רשמית בישוב היהודי בחברון והקמה של רשות מקומית עצמאית (על המשמעויות החשובות, בעז"ה בפוסט נפרד בקרוב).

השניה – אישור בניה ל'רובע חזקיה' בלב הישוב. האישור שניתן כפוף עוד לכל מיני תנאים ובפועל כנראה יעבור עוד פרק זמן לא מבוטל עד שנראה את הטרקטורים בשטח. עם זאת מדובר בצעד שאי אפשר להפריז בחשיבותו, בסופו יתווספו בעז"ה עוד 31 בתי אב לישוב היהודי הקטן בחברון.

עיריית חברון, זו של אותו תייסיר אבו-סנינה, צפויה לערער על ההחלטות. אנו מצפים מממשלת ישראל להמשיך ולדבוק במהלך המוסרי והצודק מאין כמותו – לאפשר בניה והתפתחות של הישוב היהודי בעיר האבות.

 

וכמו שפתחתי, ריבונו של עולם מוביל מהלכים היסטוריים מעניינים במיוחד.

אבו-סנינה וחבריו תכננו כי בעקבות הפיגוע הקשה תסוכל ההתיישבות היהודית בעיר האבות.

אך בעקבות אותו פיגוע הפכה ההתישבות בעיר לעובדה מוגמרת.

כעת, בעקבות בחירתו לראשות העיר הוא צפוי לראות בעיניים כלות כיצד הישוב היהודי בחברון מקבל הכרה רשמית, נבנה, גדל ומתחזק.

ימים יגידו.

כך או כך ריבון עולם איתנו, גם בשבתו כשר ההיסטוריה. וזה מרגיש נפלא.

 

בתמונה למעלה – מתחם הקרוואנים הזמני של 'רובע חזקיה'.

כאן תיבנה שכונה של קבע, בעז"ה בקרוב.