הצופן הגנטי-רוחני היהודי מעניק לנו נקודת מבט ופרספקטיבה של המציאות שונה מכל יתר האנושות. ההשקפה המקובלת על רובם המוחלט של בני האדם בעולם היא שאנו, הדור הנוכחי, במרכז, אנו העיקר. אנו קנה המידה להערכת ערכים, מעשים, כוונות ופעולות. אנשי העבר הם "אנשי האתמול" הם, לכל היותר, זיכרון היסטורי (אם בכלל).הם, חייהם, ערכיהם ושאיפותיהם עברו וחלפו ,"והמתים אינם יודעים מאומה, ואין עוד להם שכר, כי נשכח זכרם. גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה, וחלק אין להם עוד לעולם, בכל אשר נעשה תחת השמש" (קהלת ט ו'). ערכיהם הוחלפו ע"י ערכים חדשים ומתקדמים, המיוצגים ע"י דור חדש וצעיר, שגם ערכיו יוחלפו בעתיד ע"י חדשים יותר וטובים יותר. העבר הוא משקע תחום מחקר (לא מהחשובים), לעיתים מעניין, והעתיד – כיוונו לוט בערפל. כך מתנהל וחי הדור הנוכחי, מעבר שנעלם לעתיד נעלם , ולשום דבר אין ערך קבוע ומוחלט. התוצאה – התקדמות טכנולוגית עם אנרכיה רוחנית, אלימות ואובדן מסגרות והתפרקות החברה, המשפחה והאדם.
היהדות היא תופעה ייחודית. ביהדות שום דבר לא נעלם: לא העבר ולא העתיד. חיי העם הם רצף אחד, חי וקיים בכל הזמנים. האבות אינם אגדות עם עתיקות, "דמויות אב" סמליות או זכרונות היסטוריים מעורפלים. האבות הם איתנו, כמקור ממשי של זהות, אמונה, סמכות ומחויבות רוחנית. אנו בני אברהם, יצחק ויעקב. ערכיהם הם ערכינו, אמונתם היא אמונתנו, שאיפותיהם הן שאיפותינו, ארצם היא ארצנו, יעודם הוא יעודנו. היהדות אינה מתייחסת לאבות כאל מתים; הביטוי המקובל הוא "ישני חברון": "אינון דמיכין דחברון, דמיכין אינון ולאו אינון מתים". ואבא, גם כשהוא ישן, הוא אבא. כבודו, רצונו, ערכיו – מחייבים (ומזכים) את הבנים.
ובאותה מידה, כמובן, אותם ערכים, ערכי אבותינו, מועברים לבנינו. הדור הצעיר אינו "דור הג'ינס, הטי-שירט והאינטרנט" כביטויו (המעמיק…) של שמעון פרס נביא "חזון המחר" הריק, הדור הבא הוא דור ההמשך, ממשיך מורשת רוחנית נצחית, אמיתית, חיה ורעננה תמיד. ואנו הולכים בדרך שנקבעה מראש, אל היעד הנצפה והנכסף אלפי שנים. זהו אותו יעד שהוליך את אברהם מאור לאור, את העברי הבודד אל היעד של "אב המון גויים", שיתברכו בו כל משפחות האדמה, דרך יצחק – "את בריתי אקים את יצחק", אל ישראל – "אשר בך אתפאר", "גוי וקהל גויים יהיה ממך, ומלכים מחלציך יצאו, ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק – לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ".
מתוך כך – הפירוט הנרחב של סיפורי האבות ותולדותיהם, בהם כל צעד, מעשה ודיבור נלמד, מתפרש ונדרש באלפי פירושים. מתוך כך – קביעת חז"ל כי הברכה הראשונה בתפילת העמידה, החשובה ביותר – היא ברכת "אבות", וההלכה (!) (העקרונית) כי מי שלא כיוון בברכת אבות – לא יצא ידי חובה, ועליו לחזור ולהתפלל (שו"ע קי"א). מתוך כך – פירוש חז"ל לפסוק "שמע ישראל" – "שמע ישראל אבינו ממערת המכפלה! אותו דבר שציוויתנו – עדיין הוא נוהג בנו! ה' אלוהינו, ה' אחד" (בראשית רבה, ויחי צ"ח). מתוך כך – קביעת חז"ל במדרש "עד מתי זכות אבות קיימת? לעולם זכות אבות קיימת, לעולם מזכירים ואומרים "כי א-ל רחום ה' א-לוהיך, לא ירפך ולא ישחיתך, ולא ישכח את ברית אבותיך" (ויקרא רבה ל"ו ו'; שלא כדעת ר'ת יהודה בתוס' שבת נ"ה). ולעולם "זכור לאברהם, ליצחק ולישראל עבדיך"… "וזכרתי את בריתי יעקוב, ואף את בריתי יצחק, ואף את בריתי אברהם אזכור, והארץ אזכור"… וזוכר חסדי אבות יביא גואל לבני בניהם, במהרה.
