אני זוכר את שלמה סלונים מאז שהתחלתי לפעול בענייני חברון לפני עשרות שנים. הוא תמיד היה כאן, תמיד תמך, עודד והשתתף. בכל שנה באזכרה לקדושי תרפ"ט הוא היה זה שאמר קדיש לזכר הוריו אחיו סבו וסבתו ובני המשפחה שנרצחו.

הוא היה עבורנו סמל לחיבור למורשת הנפלאה של קהילת יהודי חברון העתיקה שהוא היה חלק ממנה והושמדה בפרעות. הוא היה גשר לישוב המתחדש בחברון כיום. הגשר הזה הוא עבורנו  חוליה חיונית בשרשרת הנצח של חברון, חוליה חיונית לקיומו ושגשוגו של הישוב היהודי בחברון כיום.

בזמן הפרעות הוא היה תינוק בן כשנה וחצי, בן לאביו – אליעזר דן, מנהל בנק אפ"ק בחברון, ולאימו חנה, בת הרב יעקב אורלנסקי, רבה של זכרון יעקב, ואשתו ינטל. הפרעות פרצו ביום ששי, 24 באוגוסט 1929, אחרי נאומי ההסתה במסגדים. אלפי פורעים התנפלו על בתי היהודים והחלו בטבח תושביהם, אנשים, נשים וטף,  כשהמשטרה הבריטית עומדת באפס מעשה. לבית סלונים התקבצו יהודים רבים שקיוו למצוא בו מחסה, אך המוני הפורעים פרצו את הדלתות והחלו בשחיטת כל הנמצאים בבית. אליעזר דן וחנה סלונים, בנם אהרן, הוריה של חנה – הרב אורלנסקי ואשתו, כולם נרצחו, ועימם עוד עשרות יהודים. שלמה הפעוט נפצע קשה ממכת גרזן בראשו, ואיבד את הכרתו. הוא שכב מתחת לגויות בני משפחתו. עם סיום הטבח לאחר שעות של השתוללות רצחנית התגלה שלמה כשהוא חסר הכרה, מכוסה בדם, אך עדיין בחיים. חייו ניצלו בנס. הוא גודל ע"י בני משפחתו, מראשוני קהילת חברון ומצאצאי האדמו"ר הזקן מחב"ד.

הם טיפלו בו, גידלו אותו,  ועודדו אותו להמשיך ולהקים בית בישראל. יש לציין, כי בין ניצולי הטבח הייתה גם דודתו מינה, אחותה של חנה סלונים הי"ד. אחד מבחורי הישיבה, יקותיאל קושלבסקי, דחף אותה לפינה נסתרת והציל את חייה, לאחר שהוא עצמו נפצע. לימים אותו בחור, שעברת את שמו לעזריאלי, נישא למינה, והתמנה לרבה של זכרון יעקב; הקהילה שמרה את התפקיד לחתנו של הרב שנרצח. בשלב מאוחר יותר

השתלב שלמה סלונים בעבודה בבנק לאומי, הבנק שאביו ניהל את הסניף שלו בחברון בגלגולו הראשון, כאשר נקרא אז "בנק אנגלו פלשתין".

הוא זכה להקים משפחה, וגר ברעננה. הוא עלה מידי שנה לאזכרה לקדושי תרפ"ט בחברון ואמר קדיש על קברי הוריו. לבניו קרא אליעזר דן ואהרן, על שם אביו ואחיו. כל ימיו תמך ועודד את ההתישבות בחברון, ןהגיע לביקורים קבועים.  הוא היה בעל אישיות מיוחדת, מלאה עדינות, אצילות וענווה.

• 
  שלמה בחתונת נכדו רועי יבדל"א

פגישתנו האחרונה הייתה לפני כחודשיים בחתונת נכדו רועי. שמחנו בשמחת נכדיו, כמעט כבני משפחה, והיינו מוזמנים לשמחות המשפחתיות. שלמה קרא לשני בניו בשמותיהם של אביו ואחיו:  אליעזר-דן ואהרון. כאשר הגיעה אלי ההזמנה, הנושאת את השם "אליעזר דן סלונים" חשתי התרגשות מיוחדת שלא תתואר. השם אותו היכרתי כשם אחד מהקדושים שנרצחו בפרעות, דמות הרואית מסיפורי העבר והמורשת של חברון העתיקה, הפך למציאות של חיים ושמחה. קשה לתאר את הצמרמורת והשמחה שהרגשתי.

לפני שנה התקיימה בחברון הופעתו של הזמר עמיר בניון. לפני ההופעה הוא נפגש עם שלמה סלונים, והגיש לו את השיר "אמא תראי", שיר על השיבה לחברון, שכתב במיוחד להופעה יחד עם משה קלוגהפט. המילים המיוחדות של השיר ילוו את שלמה בדרכו האחרונה:

אמא תראי

עבר כל כך הרבה זמן חזרתי אלייך

אמא תשמעי קולי נצרד במעלה ההר חזרתי אלייך

בסמטאותייך פזורים פיסות חיי וחיי אבותי סימני הדרך שלך מובילים אלי

פזמון:

האבות ארבע אמהות בוורידייך זורמים תולדות חיינו סימני הדרך שלך אמא שלנו תמיד מובילים אלינו

אמא תראי עבר כל כך הרבה זמן חזרתי אלייך

אמא תראי אמנם התעכבתי בדרך אבל חזרתי אלייך

אמא אל תבכי אנחנו כאן בנייך ובנותייך נזכרתי מי אני מיד כשהגעתי אלייך

 

פזמון:

האבות ארבע אמהות בוורידייך זורמים תולדות חיינו סימני הדרך שלך אמא שלנו תמיד מובילים אלינו



 

אמנם איבדנו לצערנו את שלמה, שהיה משורשי הקיום של החיבור של חברון, אך השמות חיים, ויחד עם המשפחה אנחנו עם הפנים לעתיד.