המונח "שלטון החוק" פירושו צדק, זכויות בסיסיות מוקנות לכל, הגנה על חיי אדם, ואכיפה שוויונית. בכל הנוגע לרכוש יהודי בחברון, מצב זה הוא בגדר חלום. המצב כיום בחברון הוא שנגד יהודים ננקטת אפליה קשה, ולמעשה נמנעת מהם הזכות האנושית הטבעית לקנות או לבנות בית. ערבים בונים אלפי בתים, חוקיים ולא חוקיים, בחברון ובכל רחבי הארץ, בלא כל הפרעה. ליהודים הדבר אסור. גם רכוש רב, השייך לקהילת חברון העתיקה ונמסר ליישוב, עומד ריק ושמם. הנימוק לפינוי הבתים היה חוסר ב"היתר עסקה", ובאישור מדיני ובטחוני. בנוסף, כך נמסר, הקניה עצמה תיבדק. כל הטענות האלו אינן תקפות. ראשית, בדיקת המסמכים יכולה להיעשות, כמקובל, כשהקונים בבית. אין איש התובע את הרכוש. שנית, הדרישה ל"היתר עיסקה" (מיהודים בלבד) היא אפליה קשה. בנוסף, ברור שלו היתה מוגשת בקשה כזו, היו פרטי הקונה מועברים מהמנהל האזרחי לרשות הפלשטנית (עובדה מחרידה לכשעצמה), המוכר היה נידון לעינויים ולמוות, פולשים היו נכנסים למקום, ומאמץ הקניה היה מושם לאל; ולפי החוק שר הבטחון יכול להעניק היתר עסקה גם ללא בקשה. (צו 25 עסקאות במקרקעין סעיף 2): "הרשות המוסמכת רשאית לתת רישיון לעיסקה גם ללא בקשה כאמור". (אגב, האם "שלטון החוק" מצדיק הסגרת מוכרי בתים ואדמות ליהודים לידי המחבלים, ולגורל נורא של מוות בעינויים, בידיעה ושיתוף פעולה של ממשלת ישראל??) לגבי אישור בטחוני ומדיני – הצהרות ראש הממשלה, שאם יתברר שמסמכי הרכישה תקינים יהודים יוכלו לגור בבתים, מוכיחות שאין כל מניעה בטחונית או מדינית לאכלוסם. מכאן ברור, שלפינוי הבתים אין שום קשר לשלטון החוק. ממשלת ישראל נדרשת להפסיק את האפליה ולהחזיר לעם היהודי זכות בת אלפי שנים – קניין, בניין והתיישבות בעיר האבות.