אני כבר לא כותב הרבה. מדי פעם נושא בוער בי, אך רק לעתים נדירות אני מעלה את הדברים על הכתב.

הלילה התעסקתי ברגשותי, לא יכולתי לעצור את אצבעותי.

לאחר שפעלתי משך שנים ארוכות כדי להרחיק את ארגון ה- TIPH העויין מחברון, אני שמח כמובן שבסופו של דבר הם עוזבים את העיר, גם אם מאוחר מדי.

קצת רקע:

הארגון הבינלאומי המכונה TIPH – קיצור של 'נוכחות בינלאומית זמנית בחברון', הוקם בעקבות אירוע גולדשטיין בשנת 1994.

מטרתו המוצהרת – לחזק את תחושת הביטחון של הערבים בחברון, על חשבון תחושת הביטחון של תושביה היהודים.

משקיפי הארגון הגיעו משש מדינות: נורבגיה שתמיד סיפקה את "ראש המשלחת", איטליה שסיפקה תמיד את סגן ראש המשלחת, שוודיה, שווייץ, דנמרק ותורכיה.

במקור הם התהלכו ברחובות חברון כ -6 חודשים ואז נעלמו. אך בעקבות החתימה ויישום הסכם חברון המקולל בינואר 1997, הם שבו לשטח בכוחות מתוגברים. ההסכם לא זו בלבד שחצץ את העיר, אלא גם העביר את רובה העיר לחסדיו ולשלטונו המדמם של יאסאר ערפאת. ביטחונו של היישוב היהודי בחברון הופקר, הלכה למעשה.

מטבע הדברים אנחנו, תושביה היהודים של העיר, שללנו את פעילותם והתרענו מפניה. אך מהר מאוד הפכו המשקיפים לצנינים גם בעיניהם של צה"ל, משטרת ישראל וכוחות הביטחון. בכירים בצה"ל ובמשרד הבטחון טענו פעמים רבות, כי בשל פעילות המשקיפים והלחץ הבינלאומי הנגזר ממנה נבצר מהם לספק ביטחון של 100% ליישוב היהודי בחברון.

במקור, נמנע היישוב היהודי בחברון מכל קשר עם משקיפי TIPH. 

עם זאת קבוצה קטנה שעבדה עם תקשורת, עיתונאים וכדומה, הבינה כי סוג מסוים של שיח עשוי להיות מועיל. לכן, בהיותי באותה עת תושב קרית ארבע ולא חברון, החלטנו שאני לא מחויב רשמית לציית להחלטות היישוב וכך ניתן לי אישור לפעול מולם.

בתחילה העברתי להם סיור מלא בחברון היהודית. זה קרה פעם אחת, אולי פעמיים. אבל בשבילם זה כבר היה יותר מדי: הבורות היא מפלטו של הנבל.

אז הסיורים צומצמו לסיור במוזיאון בחברון בלבד, סקירה קצרה של תולדות חברון היהודית ולאחר מכן מפגש של שאלות ותשובות.

במתכונת הזו המשיכו הסיורים להתקיים עד שמשקיף אחד שאל: 'אנחנו יודעים שאתה לא אוהב אותנו כאן, אז אתה יכול להגיד לנו איך היית רוצה לראות אותנו?'

לא נדרשתי למחשבה רבה ועניתי: 'היינו רוצים לראות אותך עם המזוודות שלך, בדרך לנמל התעופה'.

למותר לציין כי העניין לא ממש מצא חן בעיניהם.

פעם אחת שאל אותי 'ראש המשלחת' מדוע אנחנו כל-כך לא אוהבים אותם.

בתשובה שאלתי אותו, 'איך היית מרגיש אם זרים, עם כובעים מצחיקים ובגדים מוזרים, שלא מדברים בשפה שלך, עוקבים אחרי הילדים שלך מסביב ומצלמים אותם לכל מקום שהם הולכים. האם העניין היה משמח אותך?'

הוא השיב ביושר – 'טוב, כן, אני יכול לראות את הנקודה שלך.'

פעם התבקשתי לדבר במפקדת ה- TIPH, בצידה השני של העיר.

עמית עשה זאת כמה חודשים קודם לכן, אך טעה בנסיעה בדרכו לשם. למרות שחנה במגרש החניה של TIPH עם שומרי TIPH בשטח, הרסו פורעים ערבים את מכוניתו.

לכן כשנעניתי להזמנה ונסעתי לשם, דרשתי כי הם יביאו ויחזירו אותי ברכב של הארגון.

נושא השיחה הוגדר בבירור: היסטוריה, ללא פוליטיקה. לי לא היתה כל התנגדות לעניין אך בסיומה של ההרצאה החלו המשתתפים לשאול שאלות פוליטיות ועל כן לא נותר לי אלא להשיב באותה מטבע.

הכל התנהל כשורה עד שהראיתי להם כתבה שהתפרסמה בעיתון נורווגי עם תרגום לאנגלית, בה כותב משקיף TIPH, כי יש להשוות את המחבלים והטרוריסטים הערבים בחברון ל'לוחמי חרות' כפי שלחמו במלחמת העולם השניה. המשמעות – השוואה של יהודי חברון לנאצים.

למותר לציין כי הם לא היו מאושרים יתר על המידה עם הצגת הכתבה הזאת וכך נשלחתי במהירות חזרה אל "הצד שלי", בכדי לא לגרום להם נזק תדמיתי נוסף.

בדרך הביתה סיפר לי נהג ה- TIPH: 'מעולם לא ידעתי על המסורת היהודית של "מסגד איברהימי"', כלומר, מערת המכפלה.

האמת חייבת להאמר – לא כולם היו ממש רעים. משקיף איטלקי אחד ישב איתי פעמים רבות ופעם אחת מסר לי מעטפה עם תמונות, לשימוש שלי. אלו כללו תמונה של משקיפי ה- TIPH המחויכים, עם ערפאת, כאן בחברון (בתמונה).

אני יכול להמשיך ולספר, בעשרים וחמש שנה צברנו כאן לא מעט סיפורים טובים ועסיסיים. ברשת קיימים מאמרים מעניינים נוספים בעניין, לפחות שניים מהם פורסמו מעל דפי ה'ג'רוזלם פוסט'.

בחסדי ה' ובשעה טובה, זה נגמר. 

ארגון ה- TIPH פעל אמנם רק חברון, אך הציב לעצמו כמטרה ארוכת טווח לפעול בכל רחבי יהודה ושומרון. בצמתים רבים במהלך "שיחות השלום" השונות, עמדה על הפרק הצבת כוח בינלאומי שכזה בשטחי יהודה ושומרון. לא רק ככח משקיפים 'ניטרלי', אלא גם ככח חמוש.

"ידידינו מרחוק" עדיין לא ירדו מן הרעיון המוטרף הזה: רק השבוע הציעו בעלי ברית אירופיים אלה לשלוח משקיפים זרים לבחירות הקרובות בישראל.

מדובר באתגר גלוי, מסוכן ובוטה לריבונותה של מדינת ישראל. בעיניה של אירופה אין כל הבדל בין גילה, רמות ורמת אשכול בירושלים לבין חברון, בית אל ומעלה אדומים.

אין ספק כי נוכחות ארגון TIPH בחברון פגעה בביטחוננו, כפי שציינתי פעמים רבות במהלך השנים. עצם הרעיון של ארגון דומה בעל הכרה רשמית, המורשה לפעול ביישובים יהודייים, בין אם בירושלים ובין אם בכל מקום אחר, מטריד ביותר.

יש לקוות כי נתניהו למד משגיאותיו – הסכמי חברון, הסכמי וואי ואישורו לארגון עוין כמו TIPH לתפקד בתוך ישוב יהודי. ובע"ה, כל עוד הוא ראש הממשלה, עליו החובה למנוע אפשרות כזו בעתיד.

בשעה טובה זה קורה. אנשי TIPH בדרכם אל שדה התעופה, מזוודה ביד, כפי שקיוויתי לראות אותם כל השנים.

שלום ולא להתראות.

 

 

*הכותב שימש כדובר החוץ של הישוב היהודי בחברון.