משפחת בֶּגַ'איו: מוצא המשפחה הוא מחצי האי האיברי, וליתר דיוק מהעיר בֶּזַה בדרום פורטוגל. העיר בֶּזַה ממוקמת במרחק של כ-80 ק"מ לערך דרום מזרחית לליסבון, באיזור גבעות הררי למדי על רכס הצופה לעמק ונהר. עיר זו הנה עיר מחוז עתיקה למדי שתחילתה בכיבוש הרומאי את ספרד ופורטוגל בערך ב- 150-200BC.
קורא יקר,
מוגשת לך ולמשפחתך חוברת זו אשר תכליתה לגולל ולהעלות על הכתב את קורות חייה של משפחת בג'איו לדורותיה, רגע לפני שיהיה זה מאוחר מדי.
בחוברת זו תמצא את כל הקשור בשורשי המשפחה, כמו : מקור השם בג'איו לגרסותיו השונות. עיר וארץ המוצא, מספר הדורות שהמשפחה נמצאת בארץ, גלגוליה השונים לאורך הדורות בארץ ובחו"ל, מקומות בהם גרו, מקצועות בהם עסקו, אישיה השונים ומקומם בהיסטוריה של קהילת חברון והנהגתה, היישוב הישן בארץ ישראל.
חוברת זו מאורגנת בצורה המאפשרת לך להבין את מיקום המשפחה בקונטקסט הכללי של מארג היהודים בתפוצות על ידי הבאת מובאות והסברים בהקשרים הסטוריים במבוא על
מצב היהודים בחצי האי האיברי, באירופה, צפון אפריקה, ארצות הבלקן וארץ ישראל ועד דרום אמריקה הרחקנו.
ניסיתי לערוך חוברת זו בצורה נוחה המאפשרת הבנה ברורה ובהירה אשר אינה מעמיסה פרטים רבים ומייגעים.
כמו כן מובא נספח בסוף חוברת זו, ואשר בו מתווה ראשוני של אילן היוחסין של בני המשפחה בדורנו.
אקווה כי תפיקו הנאה וידע מירבי משפע המידע ומלימוד וקריאת חוברת זו.
י'ב בסיוון תשס"ג 12.06.2003 דוד אנג'לו בן-גיא –בג'איו
משפחת בֶּגַ'איו
כללי:
מוצא המשפחה הוא מחצי האי האיברי, וליתר דיוק מהעיר בֶּזַה בדרום פורטוגל. העיר בֶּזַה ממוקמת במרחק של כ-80 ק"מ לערך דרום מזרחית לליסבון, באיזור גבעות הררי למדי על רכס הצופה לעמק ונהר. עיר זו הנה עיר מחוז עתיקה למדי שתחילתה בכיבוש הרומאי את ספרד ופורטוגל בערך ב- 150-200BC.
כפי הנראה סיפור המשפחה קצת יותר מורכב. בשנת 1492 חל גירוש ספרד בצו מלכי ספרד (קסטיליה וארגון), פרדיננד ואיזבלה. מספר היהודים בספרד היה בערך כ- 400,000 איש בכל שכבות החברה, מהעילית ועד לחקלאים ובעלי מלאכה. היהודים היוו כשליש מסך אוכלוסית ספרד. פורטוגל, שהיתה נסיכות עצמאית הכילה ישוב יהודי קטן הרבה יותר- כ- 50,000 איש. בעקבות צו הגירוש כ- 200,000 מיהודי ספרד, בעיקר מהמעמד הגבוה והמקצועות החופשיים, בחרו להתנצר ולהישאר בספרד. מכאן נובע כי בערך 1/6 מצאצאי ספרד היום הינם בעלי דם יהודי ובאחוז גבוה הרבה יותר במעמדות בעלי המקצועות החופשיים. כ- 100,000 בלבד עזבו את ספרד והגרו למדינות אירופה, אגן הים התיכון וצפון אפריקה כולל גרמניה, אנגליה, צרפת, הולנד, אוסטריה, תורכיה, חצי האי הבלקני (יוון, בולגריה ויוגוסלביה), אלג'יר, מצרים ומרוקו. כ- 100,000 נוספים עברו את הגבול לפורטוגל, בעיקר באיזור אנדלוסיה בו היוו היהודים אחוז ניכר מהאוכלוסיה, והיה סמוך לאיזור בו התגוררה משפחתנו- דהיינו BEJA. היהודים התערו בישוב היהודי במקום. נוצרו קהילות יהודיות בעיקר בהרי השדה ההרריות של פורטוגל, מצפונה ועד דרומה.
בשנת 1498 הוצא צו גירוש ליהודי פורטוגל שהומר בצו המרת דת כללי שהביא להתנצרותם של כ- 150,000 יהודי פורטוגל, ומשפחת בג'איו ביניהם. הנובע מכך הוא שמשפחתנו היתה משפחת אנוסים.
משפחות נוספות מהעיר בז'ה הן משפחות בז'רנו וב'זה. למעשה גם שם משפחתנו במקור הלטיני נכתב כ- BEGAIO ומוקדם יותר BEJAIO ולא BAJAYO כמו שאנו כותבים היום. סימוכין לכך אפשר למצוא בחותמתו של הרב חיים בג'איו (ראה "ספר חברון"- הוצאת יד יצחק בן-צבי). למעשה בעברית צריך השם להקרא בז'איו- BEJAIO.
בהתאם למחקרים שנערכו, מסתבר כי יהודי פורטוגל החדשים דברו בספרדית אשר הבדילה אותם מבני פורטוגל המקוריים. עם זאת ולאורך הזמן החלו להגות ולדבר שפה זו עם השפעות השפה הפורטוגזית, הן בהיגוי והן באוצר המילים. שפה זו הנה הלדינו, אשר הפכה לשפת הדיבור בכל התפוצות.
בבירור שנערך עם מנהל הארכיב בעיריית בז'ה מסתבר שקיים רחוב הנקרא רחוב היהודים. התברר כי הקהילה היהודית כאנוסים, חיו חיים נפרדים בעיר ודמויות נבחרות בחיי העיר, כולל המכובדים שבהם היו יהודים במוצאם. לא רק זאת, האוניברסיטה הראשונה למדעי הרפואה בפורטוגל נוסדה ע"י יהודים- רופאים אנוסים בבז'ה.
הקהילה הזאת התקיימה בבז'ה עד סוף המאה ה-17 בצורה ברורה אך לאחריה אין יותר תיעוד או ידיעות על יהודים אנוסים שחיו בבזה. כנראה האנוסים נטמעו לחלוטין או שחלקם ברח לחו"ל וחזר בגלוי ליהדות. המעבר לחו"ל התאפשר תודות לעובדה שהיהודים עסקו במסחר עם חו"ל, בעיקר סחר בדים עם המזרח.
לקראת מחצית וסוף המאה ה- 17 התגברה רדיפת הנוצרים החדשים- אנוסים על ידי האינקוויזיציה בפורטוגל והעלאות הרבות על המוקד (אוטו דה פה). מצב זה גרם לרבים מבין ה"נוצרים החדשים" אשר באותה עת כבר הגיעו לעמדות מבוססות וייצוגיות, הן בשורות הממשל הפורטוגזי, או במקצועות חופשיים והמסחר, לצאת את פורטוגל ולהקים קהילות אשר בהן חזרו ליהדות, בעיקר בארצות אירופה וארצות הבלקן אשר אז היו תחת שלטון האימפריה התורכית.
קהילות אנוסים יוצאי ספרד ופורטוגל קמו בלונדון, אמסטרדם, מדינות בנלוקס, המבורג, בורדו, באיון, וינה וארצות הבלקן: יגוסלביה, בולגריה , יוון ותורכיה, שם הצטרפו לקהילות הספרדים הקיימות ונטמעו
משפחתנו עזבה את בזה בסוף המאה ה-17, ובדרך הים והיבשה הגיעה ליוון שם נשארה משפחה בסלוניקי. מאוחר יותר היגרו למצרים- קהיר וגם שם נשארה חלק מהמשפחה ובסביבות 80-1670 הגיעו לחברון. לפי עדויות מפקד מונטיפיורי במחצית השניה של המאה ה- 19, כ-50% מתושבי הקהילה היהודית בחברון אז היו צאצאי אנוסים.
תולדות המשפחה בחברון:
עדויות כתובות ראשונות להימצאות המשפחה בחברון מגיעות לשנת 1744 עת אחד מבני המשפחה ומראשי חברון בשם ר' פנחס מרדכי בג'איו חתם על כתב שדרו"ת ושליחות ר"א גדיליה משנת תק"ד- 1744, ועל קבלת כבפים מר' יהודה אסיאו בשנת תק"י- 1750.
בשנת 1758 הסכים הרב פנחס מרדכי בג'איו על ספר "אורות גדולים" וכמו-כן הוא חתום על איגרת חברון שנשלחה לחיד"א באיטליה.
כל אלו מראים כי מעמדו היה רם ונישא לא רק בחברון אלא גם בעולם היהודי בכלל.
דמות נוספת היה ר' חיים רחמים בג'איו. גם הוא חתום על איגרת השליחות של ר"א גדיליה בשנת 1744. בשנת 1750 היה בין החתומים על קבלת כספים מר' יהודה אסיאו.
ר' חיים רחמים היה מרבותיו של ר' חיים יצחק קאריגל. בשנת 1763 יצא בשליחות הרב חיים בג'איו הראשון יחד עם ר' יצחק זאבי לאפריקה הצפונית ולאיטליה. בטורינו חלה חברו והוא המשיך לדרום צרפת. משם יצא להולנד, צפון אשכנז וליוורנו- איטליה, שם הסכים בשנת תקל"ב, 1772, על הספר "נהר שלום" לר' שלום וינטורה.
חתימה זו מעידה על מעמדו הרם באירופה ובקהילה הפורטוגזית באיטליה ובהולנד.
בשנת 1788 חתם ר' שלמה בג'איו על איגרת השליחות של ר' שמואל הכהן. בשנת 1822 חתם ר' חיים ישועה בג'איו על כתב התחיבות לר' יונה סעדיה נבון.
בחברון היו התפקידים הציבוריים מוחזקים בחזקתן של משפחות ועברו בירושה מאב לבן ומדור לדור. תפקיד השחיטה היה בחזקת משפחת בג'איו שהחזיקו בחלף השוחטים שנים רבות. השוחט אחרון בראשית המאה הנוכחית היה אברהם בג'איו, אשר עזב את חברון משהוזמן לשמש שוחט לקהילה היהודית בקהיר. משפרש מכר חזקתו לר' יחזקאל ניסים פראנקו שהורישו לבנו אברהם פראנקו. כשהאחרון התגייס לצבא התורכי חזר והעביר את החזקה לרב חיים בג'איו שבאותה עת היה סגן הרב הספרדי הראשי בעיר ולאחר פרעות תרפ"ט 1929 נתמנה כרבה הראשי של קהילת הודי חברון בירושלים, שמאוחר יותר שימש כרבה של קהילת חברון משנת , ובזאת החזיר את "חזקת" השחיטה לידי המשפחה כבימי קדם.
משפחת בג'איו, ההקשרים והתפקידים בהנהגת המוסדות היהודים בחברון
שלושה מפקדים נערכו בחברון ע"י סר משה מונטיפיורי, ב- 1855, 1866 וב1875. ממפקדים אלו אנו מוצאים כי בשנת 1855 ישנו בית כנסת אחד בלבד אשר השמש שלו הוא חכם אליהו בג'איו. בשנה זו מנתה הקהילה הספרדית כ-249 איש בלבד.
במפקד 1866, נקרא בית הכנסת בשם בית הכנסת של אברהם אבינו כשפרנס בית הכנסת היה הרב צבי בג'איו, ושמשו הוא יאודה בג'איו. באותה שנה ישנם שישה בתי מדרשות שחולקו בין המשפחות החשובות בעיר ואשר בראש החמישי עמד הרב צבי בג'איו. בנוסף, היתה חברה בשם "אנשי משמרה" שמנהלה ושמשה הוא חכם יהודה בג'איו.הקהילה היהודית בחברון גרה בגטו בעל שלושה שערים: "שער השוק", "השער החדש" ו"שער המרחץ" שדרכו עברו תהלוכות השמחה לכבוד הכלות שעלו מן הרחצה. בגטו היו שני רחובות ראשיים שרוחבם לא עלה על 2 מטרים. ברחוב בית הכנסת היתה רחבה שהיוותה כיכר הגטו. ברחבה זו נערכו העסקאות, בתי המלאכה, מוכרי המים הערביים, השוק והשחיטה הכשרה.
שפת הדיבור היתה ספרדית יהודית- לדינו שנשתמרו בה הגיות קרובות ללטינית מקורית ולפורטוגזית. הגטו נקרא בספרדית קורטיו (CORTIJO), דהיינו החצר. בגטו היה גם בית מרקחת שבלדינו נקרא אֶרבורֶסְטַריה ERBORESTERIA , דהיינו בית ממכר לצמחי מרפא.
בחברון הוקמה ישיבת פירירה ע"ש ר' אברהם ישראל פירירה (PEREYRA), אשר נולד למשפחת אנוסים בספרד, ובאמצע המאה ה-17 (1650) נמלט לויניציה ומשם לאמסטרדם בה חזר בפומבי ליהדות. בשנת 1659 הקים ישיבת חכמים בשם "חסד לאברהם" בהשפעת שליחי חברון באמסטרדם ובינהםם ר' רחמים בג'איו שגם הוא מצאצאי האנוסים שנמלטו מפורטוגל. בני המשפחה כיהנו כשמשי הישיבה וביהכנ"ס ע"ש פירירה בחברון.
1807-1811 :ספור רכישת קרעות תל-רומיידה והשוק הסיטונאי עלידי ראש הקהילה, הרב חיים ישועה בג'איו (חיים המצרי)
פרק חשוב בתולדות המשפחה והקהילה היהודית בחברון מתחיל בשנת 1807 כאשר בני משפחת כַּשכול החברונית, משפחה ערבית נודעת, מוכרת חלקת קרקע של 5 דונם בבעלותם לידי "חיים המצרי" היהודי, היהודי הממונה על העדה היהודית.
היה זה ר' חיים ישועה בג'איו, ראש קהילת יוצאי ספרד ופורטוגל בחברון באותה עת, שעשה את הונו במצרים וחזר לחברון ממצרים בסוף המאה ה- 18. על שטח זה עומד היום שוק הירקות הסיטוני.
במאי 1811 חוכר ר' חיים ישועה בג'איו שטח של 800 דונם אשר מאוחר יותר הופך לרכושו לעולמי עד. כפי הנראה קנה אותו בכספו והעבירו לידי הקהילה כתרומה. שתי תעודות הקניה הן מטעם הוואקף המוסלמי וחתומים עליה בני משפחת התמימי הערבית שלפי המסורת המוסלמית קיבלו את כל הר חברון מידי הנביא מוחמד.
שתי תעודות אלה נשמרו מכל משמר על ידי משפחת בג'איו ועברו מאב לבן עד שהגיעו לר' חיים בג'איו, שהיה רבה האחרון של קהילת חברון, שעם 'יציאת חברון' בעקבות הפינוי הבריטי ב1936 היה גולה בירושלים. בערוב ימיו מסר ר' חיים בג'איו את התעודות לנציגי העדה החברונית- פרנקו וחסון- שמסרום לידי דוד אבישר. בתקופה זו פעל בחברון החיד"א, ר' חיים יוסף דוד אזולאי ומצויינים ר' אברהם ניסים בג'איו ור' שלמה בג'איו כשליחים.
בשנת 1830, שנה בה נחתם ההסכם בין כוללות הספרדים לכוללות האשכנזים בקשר לחלוקת המגביות. בין מכובדי הקהילה בעיר נזכר שמו הרב חיים ישועה בג'איו.
הרב חיים בג'איו- רבה האחרון של קהילת יהודי חברון.
פרק המשפחה בחברון מסתיים עם הרב חיים בג'איו ששימש כשד"ר הקהילה לחו"ל, כגזבר הקהילה ומחנך בבתי הספר בחברון. לאחר פרעות 1929 נתמנה כממלא-מקום רב ראשי לקהילת חברון. בשנת 1931 ארגן חלק מהגולים לחזרה לחברון וחזר וחדש את היישוב היהודי ברובע היהודי ונכסי היהודים שננטשו לאחר פרעות תרפ"ט 1929. כ-160 נפש חזרו לחברון בראשותו, כאשר עוזרים לו עו"ד אברהם פראנקו וי. חסון. חיים בג'איו נהג בקהילתו ביד רמה וחזקה וכולם נשמעו למרותו. הוא עמד בראש כוללות מגן אבות כממונה על הרכוש היהודי, כולל השטח בן 800 הדונמים משנת 1811. שטח השוק הסיטונאי, בית הדסה ושאר נכסי הקהילה.
בשנת 1935 היו בחברון כ-37 משפחות. בתאריך 23.4.1936 פינו הבריטים את הישוב היהודי בחשכת הליל.
בשנת תש"ו (1946) ערכו ראשי קהילת מגן אבות שהיו בירושלים – הרב חיים בג'איו, השופט יוסף חסון ואברהם פראנקו- רשימה מפורטת של נכסים.
בשנת תשי"ב קיבלו את אישור משרד הדתות לניהול הרכוש היהודי בחברון. שלושת האישים הפכו לאפוטרופסים לכספי הקדשות מגן אבות חברון בכל מקום שהם.
הודות למעשה זה התאפשר איתור נכסי היהודים מאוחר יותר עת חזרה והתחדשה הקהילה בחברון לאחר מלחמת ששת הימים- 1967.
בשנת 1992 ראתה עיריית ירושלים לנכון לקרוא שם רחוב במושבה הגרמנית בירושלים על שם הרב חיים בג'איו. הבקשה התקבלה ובהתאם נחנך רחוב הנושא את שמו של הרב חיים בג'איו בירושלים.
הרב חיים בג'איו הינו אחיו הבכור של אליעזר בג'איו ואשר מצידו הוא הנו אביו של סבי דוד אנג'לינו (נינו) בג'איו כמו גם שאר אחיו ואחיותיו. אליעזר בג'איו עסק בחמרות ובמסחר בענבי חברון ובגבינה מחברון לירושלים. הוא החזיק בית מסחר בכפר הערבי דוּרא שבהר חברון ושם למעשה גרה המשפחה כמחצית השנה. (שמה העברי של דורא הוא "אדוריים" המקראית).
שמות נפוצים במשפחת בג'איו הנם יהודה- JAUDA וחיים- JAIME, אשר כמנהג הספרדים ,הנם שמות מתחלפים של הבנים הבכורים במשפחה.
עובדה היסטורית היא כי רוב בני האצולה הלבנים ובעלי האסיינדוס הספרדים והפורטוגזים אשר הגיעו למושבות דרום אמריקה, הנם למעשה יהודים מומרים-אנוסים אשר חשבו לתומם שבמושבות החדשות ימלטו מזעם האינקוויזיציה. בהקשר זה אכן התגלה בן משפחה מומר וזה הסיפור.
באיים הקריביים ישנו אי בבעלות פרטית הנקרא בג'איו. האי שייך לנצר למשפחת בג'איו מפורטוגל אשר הינו אנוס אך נוצרי .בשיחה עמו אישר הנ"ל עובדת היותו צאצא לנוצרים החדשים ולאנוסי משפחת בג'איו בבז'ה. עם זאת הוא רואה עצמו היום כפורטוגזי ונוצרי ולמעשה אינו מודה בפומבי ביהדות
ספור זה זה מצביע על הקשר החזק של משפחת בג'איו לבז'ה לא רק לפי המסורת המשפחתית שעברה מאב לבן אלא גם זו שנמצאה בארכיב עיריית בז'ה על משפחת בג'איו כאנוסים ומורה על כך שיש עדיין קרובי משפחה בפורטוגל ובבז'ה.
