י"ג בשבט תש"מ, 31 בינואר 1980.
יהושע סלומה, תלמיד ישיבת ההסדר 'ניר' בקרית ארבע הצעירה, יוצא מצריף העץ המיתולוגי המשמש את הישיבה ופותח בצעידה רגלית אל עבר שער היציאה לחברון.
היעד, סימטאות הקסבה.
כ-4 שנים לפני לכן עלה לבדו מדנמרק. מאחור הוא הותיר זוג הורים, שרה ואהרון, מממש את החינוך הציוני הנלהב אותו ספג בביתם. לאחר שנת הכשרה בקיבוץ לביא הצטרף לישיבת ההסדר ובהמשך התגייס לצה"ל, שם שירת כחייל בודד בנח"ל המוצנח.
עם סיום השירות חזר יהושע לחבוש את ספסלי הישיבה, שקד על לימודו יומם ולילה ומצא בו סיפוק רב.
כ15 דקות של צעידה מביאות את יהושע אל רחובה הראשי של הקסבה. שם בין הסמטאות העמוסות סוחרים קולניים, תבלינים ריחניים והמון אדם צפוף, הוא מתכנן לרכוש לעצמו מעט מן הפירות שנשתבחה בהן ארץ ישראל – לכבודו של ט"ו בשבט המתקרב.
ליהושע המתקדם באיטיות בתוך הרעש, הצפיפות וההמולה, לא היה סיכוי להבחין במחבל החמוש באקדח הסוגר עליו מאחור. כאשר הוא מבחין בו כבר מאוחר מדי: המחבל פותח באש מטווח אפס ופוצע אנושות את יהושע, שנפטר מפצעיו.
יהושע נטמן בחלקה הצבאית בהר הרצל והוא בן 23 שנים בלבד.
הרצח קיבל תהודה רבה וזיעזע את העם בישראל כולו. בעקבות הפיגוע הקשה ובעקבות רצח ששת בחורי הישיבה על יד בית הדסה כשלושה חודשים אחרי כן, קיבלה ממשלת ישראל החלטה רשמית על חידוש הישוב היהודי בחברון.
לאחר זמן מה הקימו חבריו של יהושע לספסל הלימודים לוח זיכרון צנוע במקום הרצח.
בכל שנה ולמרות חילופי הדורות, הקפידה ישיבת ניר לקיים אזכרה במקום – אליו הגישה אפשרית כיום רק בתיאום עם צה"ל.
בשנה הזאת עקב אילוצי הקורונה, לא התקיימה האזכרה המסורתית בסמטאות הקסבה.
נזכור אותו כאן.
הרוצח הארור סבר כי יוכל להרתיע ולעצור את חידוש החיים היהודיים בעיר האבות.
אלפי היהודים המתגוררים כיום בקרית ארבע ובישוב היהודי בחברון, אלפי הבוגרים של ישיבת 'ניר' ומאות אלפי המבקרים הפוקדים את העיר בשנים כתיקונן מוכיחים אחרת: עם ישראל חי, קרבנו של יהושע סלומה הי"ד לא היה לשוא.
ת.נ.צ.ב.ה.
