"להרוג את מלך חשבון" – על מערכת השיקולים הרציונלית בבניין ארץ ישראל, מאת: אדריכל גדעון חרל"פ

 
"בואו חשבון "?
כשהוא ציווה לנו את ברכת הדרך המורכבת הנמצאת לפנינו הוא תמיד הוסיף כי 'יש להרוג את   מלך חשבון'.
 הרב ה'יקה' הזה, שמוחו פילח את המציאות, הגאון הפוליטי, הוא גם  אבי ההתיישבות הישראלית  המתחדשת ברחבי יהודה ושומרון. עדיין הוא ניצב לפני, למרות מחלתו ומותו. תמיד ראיתי לפני רציונל הגיוני, כמי שהשכל הפוליטי צועד קדימה, כאלומת זרקור חזקה לפנים, חודר את כל חדרי המציאות ומנתב את הדרך  המעשית שצריך להלך בה.
  לא כולם ראו את זה כמוני; כלפי אחרים, אפילו כלפי קרוביו הסובבים אותו, הוא היה תמיד נראה איש מוזר, כנשוא השיר של נעמי שמר, איש שהבנותיו אינן הגיוניות והוא תלוש מהמציאות.
   אני זוכר אותו מלמד מסכת כלאיים, מנסה להשכיל את ההבדל בין המינים ואת הרציונל  של החלוקה למינים שונים, את השכל החז"לי המפריד או מאחד את גידולי התרבות של האדם.
   אותו רציונל יקי-גרמני של ניסיון לפרק את המציאות לחלקיה על מנת להרכיבה מחדש.
רבים היו עיתונאים של תיאור המציאות, של אנליזה קלושה, אולם למעטים ישנה  יכולת הסינתזה הכוללת את הפירוק לגורמים, יכולת וזיהוי  הבנת המרכיבים ואת היכולת לחבר ביניהם חיבור של אמת.
הרציונל של הפירוק וההרכבה  הוא תמיד יותר אינטואיטיבי ומתבצע רק עם  שכל של יצירה. היצירתיות, ובמיוחד היצירתיות הפוליטית -לא ניתנת ללמידה,  אלא רק בדיעבד וממרחק.
אולם אנחנו כאן במציאות, כאן ועכשיו.
 מה נעשה ?!!
מה נאכל בשנה השביעית ?
כמה נוכל לסמוך על אפשרותנו ויכולותינו  לפעול במציאות ובמרכיביה ובאמת לישר אותה למטרותינו ?
על זה הוא תמיד אמר וחזר ושנה:
 להרוג את מלך חשבון !!
הרציונל הוא האינטואיטיבי!
יש לפעול גם בתנאי חוסר ודאות כשאינך יודע את כל מרכיבי המציאות.
החתירה למגע לישוב ארץ ישראל גם היא אלמנט בניין הארץ לכשעצמו.
 
 הרב לוינגר התרשם מהחלטתי ללמוד אדריכלות בטכניון לאחר שנותיי בישיבת ניר קריית ארבע חברון.
 קבענו חברותא בבית קפה ברחוב יפו מספר פעמים ללימוד מתימטיקה.
למדת פיסיקה ומתימטיקה –  אמר, שהם מאפייני המציאות הגשמית, ולאחר מכן הפנמת זאת ליצירה אדריכלית- מבנית חדשה על קרקע המציאות, הקרקע של ארץ ישראל. בוא תלמדני!
 
כבר  לפניו העיר הרב קוק על החשבונות בבסיס ההתנהלות ביישוב ארץ ישראל.
"פעם ביקרה בארץ קבוצת יהודים מפולין, אנשי כלכלה ומסחר, ולפני יציאתם-שובם נפגשו עם מרן הרב קוק זצ"ל. על שאלתו של הרב מדוע לא יעלו ארצה ובכספם יבססו כאן את מצבם, ואף יסייעו לאחרים בתעסוקה? השיבו לו אנשי העסקים שהם כבר חישבו חשבונות וכו' ונתברר להם לפי חשבונם שאין א"י יכולה לתת להם אותם רווחים שיש להם עכשיו בחו"ל 
הגיב הרב ואמר: אבותינו הקדומים, לפני כניסתם לא"י הייתה להם מלחמה עם סיחון מלך-חשבון, והם התגברו עליו ונצחו אותו. וזה בא ללמדנו שבדרך לא"י צריכים להתגבר על כל החשבונות, וגם אם החשבון הנראה לעין מטה את הדעת להעדיף את הישיבה בחו"ל, צריכים לדעת שא"י היא למעלה מהחשבונות הרגילים של בני האדם".
 
שפת אמת תיכון לעד
 
זכורני, לילי  שבת הארוכים על שולחנו. בני הבית נרדמו, חלקם בפוזות שונות ומשונות על ספת  הסלון. הרבנית מרים מגישה את מגש כוסות התה ופורשת לחדרה.
קומץ בחורי ישיבה צעירים ובתוכם אני מתאמצים להפנים את פניני חסידות מהספר "שפת אמת".
 אני מוסיף עוד כפית סוכר לכוס  הפלסטיק הצבעוני והקשיח, מנסה להתרכז.
 החמימות בחדר מנצחת את הקור החברוני המקפיא שבחוץ.
הייתה לו יכולת ווקאלית מיוחדת של הדגשת  חלקי הטקסט. הוא היה מתלהב, חוזר על משפטי מפתח כאילו מנסה ללמוד אותם בעל פה, אולם בהבנה כי דווקא הקול המתאים להסבר הטקסט החסידי הוא המוסיקה שמכניסה את התורה הנלמדת פנימה אל המוח העייף של תלמידיו שומעי לקחו.
 הקול הזה המיוחד, הגרוני, עם ה'חית'  וה'עיין' האשכנזי , תמיד הוא מהדהד אצלי, בלתי נשכח, למרות הזמן הרב שעבר מאז אותם לילות סגריר.
תנועות הראש  המיוחדות תמיד היו מלוות את קריאת הטקסט הקדוש, העיניים היו נעצמות קמעה ושוב נפקחות, עד שהבנו כי סיימנו ויש לפרוש אל פנימיית התלמידים.
 כאן שמעתי לראשונה את הפילוסופיה של ההנהגה האמונית החדשה הנדרשת בכניסה לארץ ישראל (שפת אמת, חומש במדבר, פרשת חוקת תרמ"ג ):
"…בעניין שירת הבאר שלא נזכר שמו של משה רבינו עליו השלום…כי בחינת משה רבינו עליו השלום הוא אספקלריא המאירה בחינת תורה שבכתב וזה היה שירת הים הכנה לקבלת התורה. ועתה הייתה שירה זו הכנה לתורה שבעל פה והוא הבאר שצריכין בני ישראל לעורר בכוח הפה כמו שנכתב "עלי באר ענו לה". והם ב' בחינות – אמת ואמונה. לכן כתיב יען לא האמנתם בי וכו'. וחלילה חלילה שהיו משה רבינו עליו השלום ואהרן חס ושלום מחוסרי אמנה. אבל העניין כי זה היה עדות שאינם מוכנים להנהגת דור החדש שהיו מוכנים לכנוס לארץ ישראל שעיקר הנהגתם בבחינת אמונה. ומדריגת משה רבינו עליו השלום אמת ולא היה יכול להוריד את עצמו לבחינה אחרת."
ןבהמשך שם :
"אבל בני ישראל לא נמשכו אחר הנהגתו (של משה )שהתחיל עתה הדור של באי הארץ" (תר"ג ).
 הנה מצאנו מקור על הנהגה אמונית – אחרת, הנדרשת עם מפעל הכיבוש וההתנחלות. הנהגה שונה מהנהגת האמת של מנחיל התורה. יש לצאת מהרציונל של המרגלים אל מחשבה חלופית. דרושה "רוח אחרת", איש אשר רוח  אחרת בו "!
 יש להחליף את משה במשה !
 
 "כי לה' המלוכה" ומשה לוינגר !
     זה היה הפזמון שמידי פעם התנגן בין קריית ארבע לעיר העתיקה של חברון. ההתנחלות  כאן ועכשיו היא  כשכונה חדשה הנסמכת על  עיר עתיקת יומין, שהוקמה שבע שנים לפני צוען מצרים. מי שלא הפנים זאת ,לא הבין את מהות החיבור כאן, בין האישיות המיוחדת הזאת לבין המקום המיוחד הזה.
 הננו כאן !! קומץ של אחינו בני ישראל, שליחי עם ישראל בתוך סביבה עוינת.
כוחות הנפש הנדרשים כאן הם עצומים. גם לי לא היו כוחות התמדה אלו. לא זכיתי.
משה היה השותף של ה' המלך, בן לוי משרת בקודש עם המלך דוד שפעל כאן בסמוך.
   זכורני, כי עם הפעילות להשבת נכסי קהילת חברון לעם היהודי הוא הקפיד לנסח את הנרטיב והרציונל  של חידוש ההתיישבות בחברון. למה להשיב את נכסי היהודים בחברון ולא להשיב את נכסי  הבורחים הערבים  מיפו ?  המלכות כוללת היא את הכול, יש לקדם את דרכינו מתוך ראייה רחבה וממלכתית. אין לוותר על ייחודיותנו ודרכנו. הוא לא רק דרש ברבים ובחוצות אלא הקפיד לנסח   את האידאולוגיה  המשולשת :
•        להשתלב במעשי ה'
•        לחזור למקום יסוד האומה
•        להחזיר עטרת התורה.
 
שוב אני נזכר  בעצרת הממלכתית ברחבת החניה ליד הישיבה ואת נאומו: "… חזרנו בזכות שלוש שלוש שלוש"! כהד לדבריו  של מנחם בגין לפניו שדיבר על החלטת האומות המאוחדות 242.
ממשה עד משה לא קם כמשה.
יהי זכרו מבורך, כלפיד האש הבוער  ההולך לפני המחנה.