במשך כל שנותיו בארץ ישראל, כרבה של יפו, רבה של ירושלים והרב הראשי לא"י, היה לראי"ה – הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל – קשר מיוחד, נפשי ומעשי, לחברון עיר האבות. הוא פעל רבות למען היישוב בחברון, שעבר בימיו תהפוכות, זעזועים ואירועים קיצוניים ותהומיים. הוא עשה ככל יכולתו להביא לשיקום ראוי ומכובד של הישוב אחרי פרעות תרפ"ט, אך שאיפה זו לא התממשה. (בימים אלו נמצא ב"ה בשלבי השלמה ספר מקיף על חיבור הראי"ה קוק זצ"ל ועיר האבות חברון).
בחסדי ה', חברון זכתה בדורנו לעבור מראיה וחזון – לרציה ובניין, כלשון הכתוב "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עופרה יחוננו" (תהלים קב טו). הכיסופים לחברון זכו לצאת אל הפועל, להתגשם ולהתקיים בדבריו, פעולותיו ומעשיו של בנו וממשיך דרכו, הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל. הוא זכה לעמוד בראש הישיבה שהיוותה כוח מניע מרכזי בחידוש היישוב היהודי בעיר האבות.