ב"ה

בחשכת הלילה מתכנסים כמה מתושבי הישוב היהודי בחברון, יותר ממחציתם בני נוער ליד שער הכניסה לקסבה, הסמוך לישיבת "שבי חברון"
כל כניסה לקסבה מלווה אותי בהתרגשות. על אף שאני משתדלת כבר במשך כמה שנים להגיע לסיור מידי שבוע.

שנים רבות מאז שנסגרה בפנינו הכניסה לקסבה בעקבות תהליכי ה"שלום", רק במשך שעה בשבוע, מתקיים "סיור  הקסבה" בשבתות אחרי הצהרים. אנו עדים מידי שבוע לתהליכים העוברים על הקסבה. ממקום שהיה הומה אדם, שהדרך היחידה להצליח לעבור בשוק היה בדחיפות, לפני "פרוץ השלום". ננטשה הקסבה מיושביה הערביים. בתהליך בו עברו להתגורר הערבים באזורים יותר מודרניים של העיר שם היה חיבור למים וחשמל. ושיאו של התהליך בעקבות הירי  הערבי על הישוב היהודי  בשנת 2000 שהותיר את הקסבה נטושה וכמעט ריקה.

הוועדה לשיקום חברון HRC שהוקמה בשנת 1996 כדי לשמר את המורשת התרבותית הערבית, להחיות את העיר העתיקה על ידי שיפוץ ואכלוס מבנים נטושים, וכדי ליצור "חגורת חנק" לשכונות יהודיות בתוך העיר העתיקה, ע"י אוכלוסייה ערבית צפופה. הועדה ממומנת ע"י כמה ממשלות אירופאיות כמו, שוודיה, נורבגיה, ספרד, צרפת וגרמניה ומדינות ערביות כמו סעודיה וכווית. ומקבלת גם סיוע מארגון המשקיפים הבינלאומיים TIPH.

המטרות של HRC הם פוליטיות מובהקות. פעולות שננקטות כדי לכתר שכונות יהודיות בתוך העיר העתיקה על ידי "הגדלת צפיפות האוכלוסייה הפלסטינית ביניהם," בעצם מפירה הסכמים בינלאומיים בנוגע למעמד של חברון. (ע"פ דו"ח של  ( NGO Monitor
HRC מתגאה כי בניינים אסורים שוקמו בחשאי מאחורי דלתות סגורות.

ובאמת פני הקסבה שונו, הרחובות רוצפו ופנסי רחוב אקזוטיים הוצבו בסמטאות (שרובם כבר נגנבו) חנויות קיבלו פנים מחודשות, חורבות רבות שופצו ואוכלסו כשבפתחי הבתים מופיע שילוט בולט עם זהות המממן את השיפוץ. כך סמטאות הקסבה מלאים בשלטים עם דגלי גרמניה, אזורים אחרים בולטים בשלטי ספרד וכ"ו. בקיצור הקסבה מקום שהעולם בוחש בו כבר שנים רבות – וכל זאת כדי לפגוע ביהודים.

למה אני מתרגשת?
כשאני נכנסת לקסבה, אני לא מרגישה את הסירחון שמשאירים הערבים בכל פינה, אני לא מסתכלת על החורבן והזבל שהם עושים ברחובות ששופצו ע"י האירופים.

כשאני נכנסת לקסבה אני רואה כמעט מאה שנות התיישבות יהודית. אני רואה את הגיבור לוי יצחק סלונים, בנה של הרבנית מנוחה רחל סלונים, שהיא הנכדה של "בעל התניא". הראשון שקנה קרקע מחוץ לשכונת היהודים הצפופה. ובנה את ביתו בסמוך לברכת הקזזין, לפני כמאתיים שנה.
אני רואה לאורך רחוב השוק אזורים שלמים שנבנו ע"י היהודים. סיפורים מרגשים איך חיו שם תחת חסות השייך עבדול רחמן עמר עיסא שגבה מהם דמי חסות קבועים והיו תקופות בהם שדד ורמס אותם עד פת לחם. והם החזיקו מעמד. הקהילה החבדי"ת בנתה בית מחסה לעניים. בו גם היה בית מדרש "מגן אבות". נבנה בקסבה בנק "אנגלו פלסטין". רבנים חשובים גרו בקסבה כמו ה"חרי"ף וה"שדי חמד". סיפורי המיילדות המסורות בחברון, החגים. איך חגגו עם הכלות בשכירות בית המרחץ. איך הביאו בכל שבת את סיר ה"חמין" מה"תנור". הקסבה הייתה נראית אז אולי יותר דומה ל"מאה שערים" של ימינו. כשגרו שם ספרדים ואשכנזים במשותף.

מאז חגי תשרי הערבים תוקפים בסכינים יהודים בכל רחבי הארץ. גם בחברון אנחנו עוברים תקופה מאתגרת. וכוחות הביטחון ביטלו את סיורי הקסבה בשבתות. כעת אישרו לנו לקיים סיורים במוצאי שבת.

שוב אנחנו נפגשים בהיסטוריה היהודית המרגשת ומיוחדת של אזור זה בחברון תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן.