מיודענו עיסא עמרו שבן דודו רצח את התינוקת שלהבת פס הי"ד, מתהדר בתואר "פעיל זכויות אדם".
כל מי שמכיר את במציאות בשטח יודע שאין כל קשר לפעילות לזכויות אדם לבין מעשיו של עיסא עמרו. ואפילו להיפך, הוא זה שפוגע יותר מכל בזכויות האדם של היהודים ויותר מזה של הערבים.
לקרוא לפרובוקטור כמו עיסא פעיל זכויות אדם היא כמו לקרוא לשפן – פיל. או כמו לקרוא לשחור – לבן.
העיתון היהודי השמאלני "פורווד"  (FORWARD) פרסם כתבה של עיסא עמרו תחת הכותרת: " ישראל יצרה גטו פלסטיני בחברון". קוראי העיתון שלא מכירים את הנעשה בעיר חברון, עלולים להאמין לשקר הגס הזה, ולהוסיף נדבך נוסך בשנאת ישראל.
בשנת 1997 נחתם הסכם חברון. ההסכם חילק את העיר בין שליטה ביטחונית ישראלית לבין שליטה ערבית. (החלק הצהוב בשליטה ערבית. הישוב היהודי בחברון מסומן בצבע ורוד)

 

רוב העיר נמצאת בשליטה של הרשות הערבית ואין לאזרחים יהודים רשות או גישה אליה, אפילו לרכוש יהודי ולמקומות קדושים. באזור שבשליטה ביטחונית ישראלית יש לערבים אפשרות לבנות להתפתח כמעט ללא הגבלה ע"פ אישורי עיריית חברון.
ההסכם מונע בניה לאורך צירי הגישה לישוב היהודי ומסביב לשכונות הקטנות של היהודים.
בפועל נמנעת מיהודית תנועה חופשית והתפתחות ב97% מהעיר חברון. רק בחלק המסומן במפה למטה בכחול , מותר ליהודים לגור וללכת. כל מי שעיניו בראשו יכול לראות שהישוב היהודי הקטן אולי יכול להיקרא "גטו" ולא העיר הערבית רחבת הידיים עם אלפי מפעלים קניונים ושווקים שוקקים.
מאיפה הגיעה עלילת הגטאות?
 
 
הישוב היהודי שחזר לאחר מלחמת ששת הימים לחלק מהבתים ההיסטוריים של הקהילה היהודית העתיקה, סובל מהתקפות טרור קשות לאורך כל השנים.
מרצח יהושע סלומה, רצח השישה ליד בית הדסה – חגי קרוטהמור צבי גלאט, אלי הזאב, גרשון קליין שמואל מרמלשטיין ויעקב צימרמן, רצח אהרון גרוס, רצח שרית פריגל, רצח אב ובנו – מרדכי ושלום לפיד, רצח דוד כהן, רצח יחזקאל מועלם, רצח התינוקת שלהבת פס, רצח אבי הרב שלמה רענן, רצח הרב שלמה שפירא, רצח חברי כיתת הכוננות – יצחק בואניש, אלכס צביטמן ואלכס דוכן.
בדרכים והישובים מסביב לחברון נרצחו ע"י הערבים כל כך הרבה יהודים. כמו: כוכבה אבן חיים, אפרים איובי, יצחק וטליה אימס, רינה דידובסקי, הרב יוסי דיקשטיין, אשתו חנה ובנם שובאל, דב דריבן, נחום הוס, יהודה פרטוש, יאיר הר סיני, עודד וולק, דני ורגס, הרב יעקב ליטמן ובנו נתנאל, הנער אביחי לוי, התינוקת שקד אברהם, אייל יברבוים, אשר חסנו, רפאל יאירי, אשר פלמר ובנו התינוק יונתן, הרב עמיחי עולמי, נתנאל עוזרי, הרב מיכאל מרק, הנער אביעד מנצור, אבי סבאג, אביחי שינדלר, יוסי שוק, מרגלית ואלעזר לייבוביץ. חיילי צה"ל : המח"ט דרור וינברג, תומר נוב, איגור דרוביצקי, סמיר סוביאן, נתנאל מכלוף, גד רחמים, ישעיהו דוידוב, קרן יעקובי, מאור קלפון. ועוד.
נראה לי שאף על פי  שאני מנסה לשחזר ולכתוב את שמות ההרוגים ישנם עוד רבים שלא כתבתי את שמם.
בנוסף לכך ישנם כל הזמן התקפות ערביות שהסתיימו בפציעות של יהודים שניצלו בנס. והתקפות רבות שסוכלו וחיי היהודים ניצלו. 
בשנת 2015 התחילו הערבים בהתקפות של סכינים. רק בחברון עצמה היו למעלה מחמישים התקפות טרור שבוצעו ע"י דקירות סכין.
ליד מערת המכפלה רצח מחבל בדקירות סכין את גנדי קאופן הי"ד. אחר כך המשיכו במקום התנכלויות ליהודים המגיעים להתפלל ליד מערת המכפלה וניסיונות נוספים לפגוע באנשים.
הצבא שם גדר מול תחנת האוטובוס כדי להגן על המוני האנשים הבאים להתפלל במערת המכפלה, כדי לפקח על המעבר ולמנוע פיגועים.
הגדר יצרה לערבים חצר בו הילדים יכולים לשחק ללא פחד מהתחבורה הסואנת ליד. כמובן שכל דרכי הגישה לשכונה הערבית הזאת ששופצה ואוכלסה לאחרונה ע"י ממשלת ספרד פתוחה באופן חופשי ב 90% מצדדיה האחרים של השכונה.
עיסא עמרו מארגן הפגנות פוטוגניות ליד הגדר הזאת.
לגודל האבסורד הוא לא מוחה נגד הטרוריסטים הערבים הרוצחים יהודים, הוא לא יוצא נגד ההתקפות היום יומיות על אזרחים תמימים שמחכים לאוטובוס בתחנה. הוא מצלם קטע קטן של הרחוב שהוצב שם גדר כדי להגן על הבאים לחברון מהתקפות טרור, ומספר לכל העולם שיש שם גטו.
עלילת דם נבזית שכל מי שמכיר את השטח רואה כמה מגוחכת הטענה הזאת. זה כמו לצלם גדר מסביב למגרש כדורגל ולטעון שזה גטו. אם יעמדו את השחקנים ליד הגדר ויצלמו אותם מאחורי הסורגים יוכלו לטעון שזה מחנה ריכוז.
קשה להבין איך אנשים אינטליגנטים נותנים במה לשקרים כאלו. איך עיתון יהודי בארצות הברית מפיץ את העלילה. אבל מי שרואה את השקרים שעיסא עמרו מפיץ בעולם, עם חבריו משוברים שתיקה, מבין  מהיכן ניזונה שנאת ישראל והאנטישמיות.