הערב של יום ראשון, כ"א בכסלו תשנ"ד 5.12.1993 התחיל דווקא נחמד.
בסופו של עוד יום בכיתה ו' המשמימה נסעתי לירושלים האטרקטיבית הרבה יותר, שם פגשתי את אבא. ממרחק השנים לא זוכר מה היה ומה עשינו שם, אנשים כידוע לא יזכרו מה אמרת או מה עשית אבל יזכרו היטב איך גרמת להם להרגיש - בכן הנסיעה הביתה, על כביש 60 הישן והמתפתל עברה בכיף ובמצב רוח מרומם.
בצומת הזכוכית, צומת הכניסה לחברון דאז פנינו שמאלה. 2 דק' אחרי הגענו לצומת החרסינה, הכניסה הצפונית של קרית ארבע.
בצד הכביש זיהיתי טרנספורטר אדומה מוכרת. הרכב של משפחת לפיד, משפחתו של חברי לכיתה בצלאל. סמוך לרכב עמדה דמות, מנסה כנראה את מזלה בטרמפים לאנשהו. בתוך הרכב מספר דמויות נוספות.
אנחנו המשכנו בנסיעה בכיוון ההפוך, בואכה קרית ארבע והישוב היהודי בחברון.
עברה אולי דקה. אבא שבתוקף תפקידיו כקב"ט הישוב היהודי בחברון ונהג אמבולנס היה מצוייד במכשיר קשר, בלם באחת.
'דיווח על פיגוע ירי בצומת החרסינה', אמר קצרות והפנה את חרטום הלנצ'יה המשפחתית לכיוון הנגדי בפניית פרסה מהירה.
נסיעה קצרה והיינו שם חזרה. הטרנספורטר האדומה עמדה עדיין באותו המקום, רק שעכשיו היא היתה מנוקבת כדורים. הדמות שקודם עמדה סמוך לרכב, שכבה על הקרקע.
'תישאר ברכב, אל תצא' פקד עליי אבא, דומם מנוע ויצא בזריזות להגיש סיוע לנפגעים. ממקום מושבי בלנצ'יה, תחת סככת המכולת הערבית הסמוכה, צפיתי במתרחש כמו בסרט.
עד מהרה הגיעו האמבולנסים בצ'קלקות מסתובבות ובסירנות מייללות. ראשון הגיע 346 מחברון, מעט אחריו הגיעו 646, 388 והנט"ן של קרית ארבע עם הרופא הבכיר בגיזרה, ד"ר ברוך גולדשטיין. על האירוע לקח פיקוד הקב"ט של קרית ארבע, יצחק בואניש.
דקות ארוכות נלחמו הצוותים על חייהם של הפצועים. אך למרות המאמצים האדירים, נקבע בשטח מותם של שניים: מרדכי לפיד, אב ל-15 מקרית ארבע ובנו שלום, שהמתין לטרמפ לכיוון ישיבת פוניבז' הבני-ברקית בה למד. שלושה פצועים נוספים, כולם בני המשפחה פונו מהרכב להמשך טיפול בבית חולים.
אגב מסתבר כי רכב המחבלים אשר ביצעו את הפיגוע הקטלני, חלף ממש מולנו שניות ספורות קודם לכן.
בחסדי השם הם המשיכו הלאה.
******
מרדכי לפיד נולד בשנת תרצ"ז - 1937 בעיר חרקוב שבאוקראינה, עמוק מאחורי מסך הברזל הסובייטי.
ליהדותו התוודע במקרה בגיל 6 ומאותו הרגע, התגלית לא נתנה לו מנוח.
מרדכי הצעיר שביקש לממש את יהדותו, הבין שלשם כך עליו לנטוש את ברית המועצות. לעשות זאת באופן מוסדר היה בלתי אפשרי, על כן הוא ניסה דרך יצירתית במיוחד - בגיל 14 יצא לשחיה בים השחור אל עבר אוניה טורקית, באמצעותה התכוון להגיע לטורקיה ומשם למדינת ישראל הצעירה. אך למרבה הצער הטורקים האנטישמים לא הסכימו להעלות את הנוסע הנועז והוא נאלץ לשחות את כל הדרך חזרה, היישר אל זרועותיה של ספינת משמר החופים הסובייטי שדווקא כן שמחה לאסוף אותו. הוא נעצר אך שוחרר כעבור יממה, רק בזכות גילו הצעיר.
בתום מלחמת העולם השנייה עבר עם משפחתו לעיר ריגה שבלטביה. בשנת 1961 הגישה המשפחה בקשה לעלות לישראל אך הבקשה נדחתה. מרדכי המשיך במרץ בפעילותו הציונית, התוצאה - שנתיים מאסר במחנה ריכוז רוסי. למרות התנאים הקשים הוא לא נשבר ולאחר שחרורו הגיע למוסקבה אל רבה הראשי של רוסיה דאז, הרב יהודה לייב לוין, במטרה ללמוד תורה.
אחרי שהוכיח את רצינות כוונותיו בעוד מספר ניסיונות בריחה, גורש בשנת 1968 מברית המועצות בשעה טובה. הוא עלה לארץ והיה בין הראשונים שעשו זאת והבקיעו את מסך הברזל הסובייטי.
כאן הוא נשא לאישה את מרים. תחילה התגוררו ברעננה, אחר כך עברו לשומרון והיו ממקימי היישובים אלון מורה, אלקנה וקדומים.
בהמשך עברה המשפחה לקרית ארבע.
מרדכי היה בעל תואר מהנדס ועבד בתעשייה הצבאית. בנוסף לעבודתו המשיך בפעילות לעידוד ולקליטת עלייה, בה החל עוד בברית המועצות.
בגיל 56 השיגו אותו כדורי המחבלים אשר קטעו את חייו ואת פועלו, המתואר כאן באופן חלקי ביותר.
*********
מרדכי ובנו שלום, העילוי של ישיבת פוניבז', נטמנו במסע לוויה מטלטל אשר יצא מישיבת פוניבז' בבני ברק והסתיים בבית העלמין העתיק בחברון.
במקום הרצח אשר נקרא מאז 'צומת לפיד', הוצב שלט לזכרם ונבנתה אנדרטה מכובדת.
אך כביש עוקף חלחול שנפתח ב1996 הסיט את התנועה מהמקום, שהפך מאז לדרך אחורית וזניחה. בהסכם חברון האומלל שנחתם ובוצע ב1997, נקבע קו הגבול מטרים ספורים מן הצומת.
במצב העניינים הזה מעטים מאוד היו שהגיעו למקום, אם בכלל. בצוק העיתים פירקו אינדיאנים מקומיים את השלט ופגעו קשות באנדרטה.
אך למרות זאת, ביוזמת המשפחה מתקיימת במקום אזכרה מכובדת מדי שנה בה משתתפים עשרות מתושבי קרית ארבע - חברון, אשר ממשיכה להעמיק שורשים, לגדול ולהתפתח בגו זקוף ובראש מורם.
ביוזמת בן המשפחה מאיר לפיד ונוספים, מתקיימת אחת לחודש - בכל 'שבת מברכים' צעדה רגלית משכונת רמת ממרא, דרך צומת לפיד והדרך הישנה ההיא, לתפילת שחרית של שבת במערת המכפלה.
הצעדה מתואמת ומאובטחת ע"י צה"ל ובכל פעם מצטרפים אליה צועדים חדשים. מוזמנים להצטרף בשבת הקרובה.

בתמונה האזכרה השנתית אתמול: למרות הכל הלפיד עדיין בוער.
עם ישראל חי.