השנה הבאה, תשע”ז – 2017, היא ציון דרך היסטורי רב חשיבות ועניין: זו שנת יובל ה- 50
לניצחון במלחמת ששת הימים ולשחרור ירושלים ולב ארץ ישראל; שנה זו היא גם שנת ה- 100 להצהרת
בלפור שבישרה את ההכרה בהקמת הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל והובילה להקמת מדינת
ישראל. צירוף שני התאריכים ההיסטוריים הוא רב משמעות: הצהרת בלפור הכירה בזכות העם היהודי
לבית לאומי בארצו, כולל, כמובן, שטחי יהודה ושומרון; זכות זו קיבלה גושפנקה משפטית
בינלאומית בהחלטות ועידת סאן רמו אחרי מלחע”ה ה- 1, הפותחות בהצהרה על ההכרה בקשר ההיסטורי
של העם היהודי לארץ ישראל (מובן מאליו, ש”עם פלשטני”, שלא היה קיים מעולם, אינו מוזכר שם
כלל). החלטות אלו מהוות תשתית משפטית ומדינית לזכותה של מדינת ישראל בארץ ישראל ההיסטורית
התקפה עד היום.
הקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ ישראל התחיל בחברון. לעיר חברון חלק מרכזי בהיסטוריה
היהודית לאורך אלפי שנים. בחברון החל להיווצר העם היהודי ובה הונח המסד לזהות היהודית,
שנבנתה על יסוד החיבור למורשת האבות והאמהות. היסוד לשם העם, הארץ והמדינה – “ישראל”
– נמצא בחברון, במערת המכפלה, בה טומנים אבות האומה, ובהם יעקב – הראשון בעולם
שנקרא “ישראל”.
בנוסף לחלקה היסודי בהיסטוריה ובמורשת עם ישראל, לחברון מאפיינים נוספים ההופכים אותה לאבן
דרך בתהליך התיישבות העם היהודי בארץ ישראל: קהילת חברון, הקהילה היהודית העתיקה
בעולם, היא הקהילה היחידה שהוחרבה, הושמדה ונהרסה ע”י הטרור הערבי כבר ב- 1929, עשרות
שנים לפני הקמת מדינת ישראל; וכמו כן, חברון היא העיר היחידה בכל הערים ששוחררו
בתשכ”ז שנשארה – לפחות בחלקה – בידי ישראל, וקיים בה יישוב יהודי. חברון היא אבן הפינה
להתנחלויות בחבלי המולדת המשוחררת, וממנה יצאו גם מיישבי השומרון ובנימין.
לאור כל זאת, מובן מאליו שפתיחת שנת היובל לניצחון במלחמת ששת הימים ולשחרור לב ארץ ישראל
תצויין בעצרת חגיגית בחברון. הטקס החגיגי יתקיים בחול המועד פסח ברחבת מערת המכפלה בהשתתפות
רבנים ראשיים,שרים, חכ”ים, ראשי המועצות והרשויות ואנשי ציבור.
עצרת זו תהווה ציון דרך והתווית כיוון לעם ישראל ולעולם כולו. היא תאמר לכל העולם כי עם
ישראל חוגג בשמחה ובהודיה את שחרור מולדתו. עם ישראל איננו ‘כובש’ בארצו. זאת הארץ שהונחלה
לו כבר לפני אלפי שנים, וזכותו עליה הוכרה ע”י הגופים הבינלאומיים הרשמיים כבר לפני 100
שנה. לפני יובל שנים, במלחמת מגן שאין צודקת ממנה, שוחררו חבלי מולדת אלו, בזכות מוסרית,
היסטורית, מדינית ומשפטית מלאה ומוחלטת. יש להשלים את המהלך במימוש האחריות והריבונות על
הארץ כולה, למען עתידה, עתיד כל תושביה ועתיד העם היהודי כולו.
